אריאלה מהרהרת

2011 שנת הקוד

2011-12-14T17:31:00.006+02:00

Jeff Utecht בלוגר, יועץ לשילוב טכנולוגיה בחינוך ואיש חינוך, מכנה את השנה האחרונה כשנת ה- QR code. כפי שניתן לראות, קוד QR בנוי כריבוע ששלושה מקודקודיו מכילים ריבועים קטנים המשמשים עוגנים. בין הריבועים עובר קו מקווקו הקשה לזיהוי בעין אנושית, וריבוע נוסף קטן יותר העובר מהקודקוד הרביעי. באמצעות תוכנה שאותה מורידים למכשיר סמארטפון, או אף למחשב רגיל המכיל מצלמה. ניתן לסרוק בקלות את הקוד ולקבל את המידע המוצפן בו. ניתן ליצור קוד כזה בתוכנת ענן כמו Kaywa התומכת גם בעברית. אני מוצאת שיש משהו קסום בקודים הללו, מעין כתב סתרים מוצפן, המכיל בתוכו את הרמז לאוצר הגדול - המידע. יש המשתמשים בו לשיווק, כמו הצפנת כרטיסי ביקור מפורטים, או הפנייה לאתר חברה מסויימת ויש המשתמשים בו לפירוט נוסף של מרכיבים במזון או ..השמים הם הגבול. נראה כי הקודים משמשים פעמים רבות לחיבור בין האנאלוגי לדיגיטלי ולעיתים קרובות הדפסתם/ הדבקתם על נייר ובסריקתם מספק את המעבר משימוש בחומר מודפס לעולם הדיגיטלי.

בשנתיים האחרונות ניתן למצוא רשומות ומאמרים של אנשי חינוך לא מעטים אודות קודים אלה ופוטנציאל השימוש בהם בחינוך. Vicki Davis כותבת בבלוג שלה כבר במאי 2011, כיצד לעבוד עם הקודים הללו ומספר רעיונות לשימוש בחינוך. היא כותבת שיש שלוש סיבות עיקריות לשימוש בקודים אלה בכיתה:

א. חיסכון בזמן

ב. חיסכון בנייר

ג. שימוש בהתקנים ניידים ללמידה*

אני סבורה ששימוש בקודים יכול להרחיב את גבולות המידע שבו משתמשים בכיתה וליצור אווירה של הרפתקה והזדמנות לעידוד היצירתיות, הן של המורה והן של התלמיד.

בחיפוש ברשת אחר רעיונות המצדיקים שימוש בקודי QR ללמידה מצאתי כי מורים ברחבי העולם, ששים לשתף בהצלחות בתחום. למעשה, הרשת מוצפת בדוגמאות טובות יותר ופחות של שימושים אלה.

להלן מספר רעיונות יצירתיים:

1. יצירת פודקאסט או סרטון אודות ספרים בספריית בית הספר והדבקת קוד QR על עטיפתו, כך שהקורא הפוטנציאלי יכול לקבל מידע נוסף, או אף הקראת פרק מתוך הספר באמצעות סריקת הקוד.

2. הדפסת קוד QR על דף עבודה ללימוד שפה זרה ובו קישור להקלטה של מילים קשות או הקראה של הדף.

3. קוד המקשר להקלטה של שיעור והטבעתו בלוח שנה התלוי בכיתה

4. למשחק "חפש את המטמון" חינוכי ברחבי היישוב או ברחבי ביה"ס.

ניתן למצוא שימושים מקוריים והרחבה נוספת בבלוג של אודי מלכה ברשת "שלובים".

למרות זאת, נראה שכמו בכל תחום טכנולוגי חדש, לעיתים ההתלהבות מהטכנולוגיה מאפילה על שיקול הדעת בשימוש בטכולוגיה וניתן למצוא גם לא מעט רעיונות ותיעוד של שימוש בקודים שאינו באמת מוסיף ללמידה, אלא רק משמש כגימיק. בשימוש בקודים, כמו בכל טכנולוגיה, צריך לשאול את השאלה, מה הוא הערך המוסף ומה הן מטרות הלמידה שאותן הוא משרת.

לרעיונות נוספים ניתן לצפות בסרט המצורף שצולם על ידי McGuffey School District in Claysville, USA

* תרגום חופשי ופרשנות אישית על המשפט:

They provide a link to mobile devices that help students do their homework and follow along.

הצלחתה של מערכת החינוך בפינלנד - סקירה נוספת

2011-09-07T11:24:00.001+03:00

מדי מספר חודשים, מתפרסם גל של מאמרים המנסים להסביר את הצלחתה של מערכת החינוך הפינית במבחנים הבינלאומיים ובאחוז הבוגרים הממשיכים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. בשנת 2000, הגיעו ילדי פינלנד למקום הראשון בקריאה במבחני פיזה. שלוש שנים אחר כך, הם הובילו גם במתמטיקה. בשנת 2006 פינלנד הגיעה למקום ראשון מבין 57 מדינות (וכמה ערים) גם במדעים. למרות ירידה בתוצאות שהתפרסמו בשנה שעברה (מקום שני במדעים, מקום שלישי בקריאה ומקום שישי במתמטיקה), פינלנד ממשיכה לככב כמודל להצלחה חינוכית ולימודית.מאמר ארוך שהתפרסם ב- Smithsonian Magazine מביא מספר היבטים בחינוך הפיני ומנסה לשרטט פרופיל של מערכת החינוך תוך השוואה של מספר היבטים לחינוך בארצות הברית ובנורבגיה השכנה: בפינלנד, מדינה שאוכלוסייתה מונה 5.4 מליון בני אדם, כמעט חצי מהתלמידים בבתי הספר היסודיים הם מהגרים- מסומליה, עיראק, רוסיה, בנגלאדש, אסטוניה, אתיופיה ומדינות אחרות.
במערכת החינוך בפינלנד עובדים 62,000 אנשי חינוך ב-3,500 בתי ספר מלפלנד ועד טורקו (Turku). אנשי מקצוע אלה, נבחרים מבין 10% בעלי התואר הראשון הטובים ביותר על מנת להמשיך ללימודי תואר שני הנדרש לחינוך. בפינלנד אין בתי הספר חייבים להנהיג מבחנים סטנדרטיים, חוץ ממבחן אחד בסיום השנה האחרונה בתיכון. אין ranking או השוואות ותחרות בין תלמידים, בתי ספר או מחוזות. כ-30% מילדי פינלנד מקבלים סוג כלשהו של עזרה בתשע השנים הראשונות ללימודיהם. בתי הספר הם ציבוריים וממומנים ממשלתית ומנוהלים על ידי אנשי חינוך בלבד. אחוז הבוגרים מבתי הספר התיכוניים, עיוניים ומקצועיים כאחד הוא 93%.
המאמר כולו שווה קריאה, ומכיל פרטים נוספים כמו אורך חופשת הלידה של הורים, השירותים אותם בתי הספר מספקים, סיבסוד של מעונות יום ועוד. נראה כי בין השורות כי הצלחתה של פינלנד איננה קשורה רק למבחנים אלה או אחרים, תחרות והשכלת המורים, אלא לחברה וממשלה אשר מגלה אכפתיות אמיתית לרווחתם של הילדים ולמשפחותיהם.

מה חדש?

2011-04-19T16:22:00.004+03:00

סקירה מרתקת ומצולמת של האבולוציה של הטכנולוגיה בכיתה, גרמה לי לחשוב שוב על מקומו של החינוך היום (2011) ברצף של שימוש בטכנולוגיות. החל ממחבט שעליו חרותות אותיות ופיוט דתי שעל התלמידים להעתיק על מנת ללמוד את אמנות הכתיבה, מחבט היכול לשמש גם על מנת לחבוט בתלמיד סורר וכלה ב-iPad המזכיר בצורתו את לוחות הצפחה של המאה ה-19.
מעניינת במיוחד, מכונת ההוראה של סקינר שמסביר את מאפייניה המתאימים ללמידה אפקטיבית והתאמה אישית של הלמידה- סקינר טוען כי ההתאמה האישית ללמידה מאד מאפיינת את המכונה, לעומת טכניקות ההוראה מיושנות שבהן כל הכיתה לומדת באותו קצב, התלמיד המצטיין יכול כאן לנוע קדימה בקצב מהיר והתלמיד האיטי יותר יכול לנוע בקצב שלו (מענה לשונות).
מעניין באילו עזרים טכנולוגיים היה סקינר משתמש היום...

החשיבה אודות שיטות הוראה בכיתה המכילה עזרים טכנולוגיים המשמשים את המורה או לחלופין מתיימרים להחליפו במידה רבה אינה חדשה ולמעשה, הסקירה המקושרת ממחישה עד כמה אנו נמצאים בתוך רצף ולא בסיומו של תהליך. מעניין לראות כי החשיבה הפדגוגית החדשנית שאותה מעלים על נס בכל פעם מחדש, אינה אלא גרסא מנצנצת ומהבהבת של הקודמת.

האם די בשימוש בכלי חדש כדי לכנות זאת פדגוגיה חדשנית? האם למידה שיתופית הנערכת ביישום אינטרנטי הינה פדגוגיה חדשנית? האם אנו זקוקים למילה "חדשני" כדי להרגיש שאנחנו שונים מדורות קודמים?

נראה שכדי לחרות על דגלנו חדשנות בתוספת המילה פדגוגיה, נדרש יותר מאשר להמציא את ההיסטוריה מחדש בכל פעם. אולי כדאי ללמוד אותה על מנת להבין את מקומנו כאן בהווה ואולי גם להיכן מועדות פנינו בעתיד.

ניידים וזזים

2010-11-08T17:43:00.002+02:00

טרי פרידמן מתייחס לוידאו המוטמע כאן (ששמו "ביה"ס העתיד של פינלנד") ושואל כמה שאלות לגבי שילוב של מחשבים ניידים בכיתה:

כיצד הזמינות של טכנולוגיה ניידת (מחשבים, טלפונים ועוד), תומכת בארגון השונה של המרחבים בבית הספר ובתוך הכיתה?
מה הם האתגרים שמציבה למידה זו? (ממוקדת תלמיד יותר מאשר ממוקדת מורה?) וכיצד מתמודדים איתה?
באיזו דרך תומכת הקהילה בלמידת התלמידים?
כיצד השימוש בעולם הוירטואלי ובטכנולוגיה תומך בביה"ס ובקהילת ביה"ס?
האם יש הבדל בין בית הספר לבין הקהילה, או שהטכנולוגיה מאפשרת את שילובם בדרך אמיתית?
עד כמה ביה"ס "הולך רחוק" בראייה עתידנית?

פרידמן מטיל ספק ב"עתידנותו" של החינוך המוצג בסרטון החביב שלמעלה וכותב:
"כיתת העתיד מתחילה עכשיו, בשאילת השאלות, בדיון, בהבנה של מה שמצליח ומה שלא ובחזון הנוגע לכיצד יכולים הדברים להיות אחרים- תוך מחוייבות למסע הזה ואסטרטגיה שמאפשרת לביה"ס לבצע אותו".
למרות זאת, נראה כי הסרטון מבטא דוגמא לניצול הטכנולוגיה הניידת ככזו והמאפשר דיון אודות תהליכי הלמידה ושיטות ההוראה שבשימוש בטכנולוגיה.

* (באותו הקשר, ג'יי הורוויץ מביא את דבריו של טים סטאמר אודות הניצול הבלתי יעיל של הטכנולוגיה הניידת ומצרף תמונה שמבטאת את הניגוד בדרך ברורה ביותר בתוספת תובנות נוספות).
** לקריאה נוספת אודות בית הספר של העתיד בפינלנד

תקשורת עם הורים- אתרי כיתות- שלב ג'

2010-09-13T07:28:00.002+02:00

השימוש בפייסבוק בכיתה הוא בעייתי ואף אינו חוקי בכיתות היסוד, משום שהיישום אינו מיועד לשימוש לילדים בגיל זה (מתחת לגיל 13).
למרות זאת, נראה שאין מניעה לשימוש בו כפתרון לתקשורת עם הורים. לאחרונה פורסמה ב-CNN כתבה (מצורפת) המתארת כיצד מורה לתלמידים בכיתה א', גב' שונינג, משתמשת באופן נבון בפייסבוק על מנת לתקשר עם הורי הכיתה.

ליסה נילסן, מונה בבלוג שלה- "המורה החדשני", את הדרכים שבהם הפייסבוק משמש בכיתתה של גב' שונינג:
1. חלון להורים להתבוננות בכיתה- על ידי עדכונים של המורה/ תלמידים בדף הפייסבוק, ההורים לוקחים חלק ומעורבותם החיובית גדלה כחלק מקהילת הכיתה.
2. פרסום והעצמת עבודת תלמידים על ידי צילומים ויצירת אלבומים- מתן משוב עמיתים (לייק או תגובות מפורטות יותר)
הזמנה ושיתוף באירועים והודעות
3. שימוש בפתקים של פייסבוק (Notes) כדרך נוספת לעדכונים- הכוללת אפשרות לתגובות- או לכתיבה ארוכה יותר.
4. שימוש בתקשורת פרטית (הודעות פרטיות)
5. שימוש ויצירה של סרטונים לצורך שיתוף מידע (וחוויות)
למה פייסבוק? נילסן סבורה שהרבה הורים משתמשים באופן די קבוע בפייסבוק ולפיכך לא זקוקים לעזרה טכנית לצורך שימוש ביישום. שאר ההורים יכולים כמובן להיעזר בילדיהם על מנת להתמצא.

זוהי הרשומה השלישית והמסכמת (כרגע) של כלים מתוקשבים לתקשורת של המורה עם הורים. יש לשקול את כל האפשרויות והתאמתן לחזון החינוכי ולתכנים שאותם רוצה המורה וביה"ס לפרסם.
בעיניי, האפשרות של שימוש במדיה חברתית היא מרגשת ומעניינת יותר מאחרות, אולם יש לבדוק אפשרות של שימוש ברשתות חברתיות אחרות שאינן פייסבוק, אינן מכילות תכנים בעייתיים ומאפשרות גם את שיתוף התלמידים באופן חוקי.

תקשורת עם הורים- אתרי כיתות- שלב ב'

2010-07-14T19:11:00.002+03:00

באותה רשומה שאליה התייחסתי, שאותה כתבה Rebeccah Haines, מופיעות עוד כמה נקודות חשובות הקשורות לבניית אתר כיתתי בהיבט של תקשורת עם הורים. ניתן להניח כי תקשורת יעילה וטובה של המורה עם ההורים, כמו גם שקיפות של תהליך הלמידה הוא חשוב למורה מסיבות שונות, חלקן לימודיות וחלקן חברתיות. בהמשך, ההתייחסות להלן, מתבססת על הרשומה הזו, אך מקצרת או מרחיבה בהתאם לצרכים הייחודיים שקיימים אצלנו, ליישומים תומכי עברית והיכרותי עימם ובאה כדי לתמוך בתכנון ובחשיבה לקראת בניית אתר כזה.
לא התייחסתי לאתרים הכיתתיים ברשומה זו מנקודת מבט פדגוגית, אלא ארגונית בלבד ולצורך שיפור התקשורת עם ההורים.
ארגון האתר:
בכל פלטפורמה שבה תחליטו לבנות את האתר, יש צורך בתכנון הארגון לפני יצירתו, ארגון טוב יעלה את רמת השימושיות וישפר את הזמינות שלו לקהל היעד:
1. תוכן זמין וברור מדף הבית של האתר, קישורים עם שמות ברורים ונהירים
2. לכל נושא בניווט שם אחד ברור (לא ליצור כפתור "שיעורי בית" לקישור אחד וכפתור "משימות" נוסף)
3. יש מספר תכנים שחייבים להיות חלק מאתר הכיתה: דבר המורה (או חלק אישי אחר), נהלים כיתתיים, לוח שנה ארוך-טווח, שיעורי בית יומיים, תהליכי למידה, מקורות או קישורים חינוכיים כספרים מקוונים או תוכניות לימודים מחוזיות וארציות.
עדכון תדיר
אין צורך להרחיב על כך את הדיבור...שיעורי בית שאינם מעודכנים יום-יום אינם משמעותיים ואין להם ערך. כדאי למנות תורנים בקרב התלמידים על מנת להקל על העבודה הזו.
לוחות שנה ושיעורי בית
ניתן ליצור לוח שנה שיתופי בצוות המורים של ביה"ס שמלמד את הכיתה, לצורך תיאום מבחנים, עבודות, פרויקטים ואירועים מיוחדים (את לוח השנה ניתן ליצור בגוגל דוקס, או בלוח שנה שיתופי שאותו ניתן לשבץ באופן ישיר בחלק מהאתרים.
אפשרויות למשובים ותגובות
שאלות, תגובות, או תקשורת לקבלת מידע נוסף מאד חשובים לקיום תקשורת רציפה עם הורים. מתן כתובת דואר אלקטרוני היא דרך אחת שאחת החסרונות בה היא הפרת הפרטיות של המורה. אם האתר יושב על תבנית בלוג, ניתן כמובן להשתמש באפשרויות התגובות שהניטור שלהן מאפשר גם רמות של פרטיות וגם שליטה על פרסום. היתרון הוא שתגובה עשויה לתת תשובה למספר אנשים בו זמנית ולחסוך תשובות זהות לאותה שאלה. יש אפשרות לשבץ טופס (של גוגל או אחר) באתר, על מנת לקבל משוב ולהקטין את הסיכון של ספאם.
דפים והודעות חשובות להורים
יש דרכים שונות לשתף דפים ומידע דרך יישומים שונים באינטרנט, החל בגוגל דוקס, המאפשר להעלות קבצים בפורמטים שונים דרך Box.net שעליו ממליצה רבקה היינס ועד windows live המאפשר אחסון קבצים והורדתם או צפייה בהם בדרכים שונות.
קישורים לאתרים חינוכיים חיצוניים
ניתן ורצוי לספק מידע לאתרים חינוכיים רלוונטיים בתחומים שונים. מכיוון שקיימים מאגרי מידע ואתרים לא מעטים, כדאי לגוון ולהתאים את האתרים לקהל היעד הכיתתי. בעבודה על פרויקט כיתתי, ניתן להפנות לקישורים רלוונטיים או טוב יותר, לפתוח חשבון דלישיוס (http://delicious.com/) כיתתי ולהפנות אליו תוך שיתוף כלל התלמידים וההורים.
מומלץ גם לתת הפניות לתוכניות הלימודים השונות באתר משרד החינוך, כדי לספק תמונה מלאה להורים המעוניינים בכך.
תוכנות ויישומים המשמשים ללמידה
כמובן שבאתר הכיתתי יש לקשר ליישומים השונים בהם משתמשים בתהליכי ההוראה- למידה. מכיוון שאלה משמשים לצורך תקשורת לימודית עם התלמידים, ולא להיבט הארגוני- תקשורתי עם ההורים לא ארחיב על כך את הכתיבה כאן.

מומלץ, בשלבי הקמה ראשונים של האתר להיעזר בשותף, עמית , מומחה או מדריך על מנת להתייעץ ולשתף.

תקשורת עם הורים- אתרי כיתות- שלב א'

2010-07-10T21:16:00.002+03:00

רוב המורים מכירים את המשימות היומיומיות שאיתן הם חייבים להתמודד ואשר יכולות להיות קדחתניות למדי. כמובן שמשימות אלה באות בנוסף להוראה עצמה, בדיקת עבודות ומבחנים, ישיבות למיניהן, הכנות, פגישות עם תלמידים ועוד כהנה וכהנה. מעבר לכל זאת, עומדת גם משימת התקשורת עם ההורים אודות ילדיהם ואודות הכיתה בכלל. האינטרנט מציע אפשרויות שיכולות לחסוך בזמן או לשפר את התקשורת ותוכנה עם ההורים.

אז מה באמת הורים רוצים? סקר א-פורמלי שנערך על ידי Rebeccah Haines , מורה לכיתה ו' בצפון קרוליינה (קישור לאתר הכיתתי) בדק מה הורים רוצים לראות באתר כיתתי והתשובה המנצחת היתה: "שיעורי בית". בנוסף הורים רוצים לראות תכנון ארוך מועד, דרך למתן משוב למורה וקישורים חינוכיים שניתן להשתמש עם הילדים בסיוע לשיעורי בית. ההורים רוצים אתר פשוט ומאורגן היטב כדי למצוא את מבוקשם בקלות. אחד ההדגשים שנמצאו היו העדכון התדיר של האתר (כל המרכיבים שפורטו למעלה אינם בעלי עניין אם הם בני למעלה משבועיים).
אז מה הן הדרכים לעשות זאת?
יש מספר דרכים לבצע את התקשורת עם ההורים, אתר בי"ס יכול להכיל קישור לתתי- אתרים כיתתיים כחלק מהסממנים שהוא מציע, או שימוש באתרי גוגל (חינמיים), בלוגים, יישומי וויקי ועוד.
בלוגים:
לבלוגים יש מספר יתרונות: עיצוב מהוקצע ומוכן ללא צורך בידע טכנולוגי מיוחד, אפשרות להטביע או לקשר תמונות ולהגיב דרך כלי התגובות האופייניים לבלוג וחינמיות. הבלוג יכול לשמש גם כמובן ככלי ללמידה בפני עצמו המערב את ההורים באופן ישיר בלמידתם של ילדיהם.
יש מספר לא מועט של שירותי בלוגים המספקים לנו אפשרות כזו במהירות וביעילות, אסקור כאן את המוכרים לי ואשמח לתגובות שיוסיפו עוד מידע:
הבלוגים של מש"ל- המהווים חלק ממערכת ה"אורייאנית", פלטפורמה שפותחה במרכז "תיקשוב דרום" – מערכת התיקשוב של משרד החינוך, מחוז דרום על ידי מר אלישע בביוף. המערכת ידידותית מאד ועל מנת לפתוח מערכת בלוגים יש לכתוב למר בביוף, ולבקש ממנו הרשאה למערכת כזו. את מערכת הבלוגים ניתן לחבר לאתר בי"ס ולהשתמש בה כאתר/ בלוג ללמידה.
בלוגר
יישום של גוגל (המשמש בבלוג זה), אפשרויות העריכה פשוטות ללמידה והכתיבה בו אינה דורשת מיומנות רבה.
ניתן לנטר את התגובות, לשלוט ברמות פרטיות,יש צורך (לא חובה, אך מומלץ) בחשבון גוגל, הפתיחה קלה מאד, תבניות פשוטות ומעטות באופן יחסי, ניתן לשלוט ב- html וגם ליצור מגוון עיצובים.
וורדפרס
הגדרות פרטיות מגוונות, ניטור תגובות, מגוון גדול של עיצובים ותבניות, יש להוריד ולהתקין בשרת (צריך לקנות דומיין ומקום אחסון).
גוגל סייטס (Google Sites)
עוד אופציה לאתר כיתה. דרך גוגל סייטס ניתן לפתוח אתר עם רמות פרטיות, מרובה דפים ובעל אפשרויות הטמעת וידאו ותמונות. חינמי. לסייטס יש תבניות מוכנות ואפשרויות פריסה שונות. בנוסף, כמו בוויקי- יש אפשרות לשיתופיות ביצירה ובעריכה של האתר. אין אפשרות לתגובות בתוך האתר.
וויקי
אתרים שיתופיים מרובי משתתפים. יתרון של הוויקי הוא השיתופיות שבבניתו ואחזקתו (עם הורים, עמיתים ותלמידים). המראה אינו מתוחכם ומקצועי כמו בתבניות המרובות של בלוגים הקיימות בחברות השונות. יש מס' אפשרויות חינמיות, חלקן תומכות בעברית באופן חלקי בלבד (wikispaces for teachers) או מכילות פרסומות בגרסה החינמית (wiki.co.il).
ברשומה הבאה, אסקור עקרונות לבניית האתר הכיתתי.

חלופות לנינג לשימוש ברשתות חברתיות/חינוכיות

2010-04-26T20:08:00.016+03:00

בימים האחרונים ניתן לקרוא רשומות רבות של בלוגרים חינוכיים העוסקים בהודעה של חברת נינג (ning) אודות סגירת הרשתות החברתיות החינמיות שלה.
כבר מספר שנים שאני מתנסה בהובלת רשתות כאלה בהרכבים שונים של תלמידים ומורים: רשת חברתית/ חינוכית כיתתית, בית ספרית ומספר רשתות יישוביות.
הרשתות היישוביות מעניינות במיוחד בעיניי, בשל השקיפות (אני נמנעת משימוש בפועל ש.ב.ר) של קירות הכיתה. הרשת האחת אשר נועדה לתלמידי כיתות ה' בחוף הכרמל (הסביבה כמשאב למידה) הייתה חלק מלימודי סביבה באזור בהתמקדות על "סוכני זיכרון" והפרוייקט היווה חלק מתוכנית רחבה בהדרכת המכללה האקדמית בית ברל.
הרשת השנייה, "קרית ביאליק בשביל המתמטיקה" (שבה היו שותפים תלמידי כיתות ד' בקרית ביאליק) שימשה ללימוד אינטגרטיבי של מתמטיקה ומולדת (היישוב שלי). התלמידים (משישה בתי ספר) התבקשו לאסוף/ לצלם תמונות של היישוב בו הם מתגוררים, וליצור בדרך יצירתית- טכנולוגית משימות מתמטיות עבור תלמידים אחרים. התלמידים התבקשו גם לענות ולהגיב זה לזה על המשימות. שתי הרשתות הללו נבנו כאמור על פלטפורמת נינג שהייתה נוחה ביותר לשימוש מסיבות שימושיות, עיצוביות ומעשיות. למרות השימושיות והעיצוב המשובח של רשתות נינג, התמיכה של הרשתות בעברית לא היתה יציבה לאורך השנים ועדכוני הגרסאות התדירים גרמו לשיבושים בעבודה השוטפת, ולכן כבר בתחילת שנת הלימודים הזו, עברתי לשימוש ברשתות Elgg, בהמלצתה ובהקמתה של סוזן צעירי.
כיום אני מדריכה מורים ותלמידים הפועלים ברשת יישובית שהוקמה בפלטפורמת Elgg "קרית ביאליק בשביל המתמטיקה בארצות הים התיכון". ברשת יש קבוצות למידה בנושאים הלקוחים מספר הגיאוגרפיה של כיתות ה': מדינות הים התיכון, אקלים, ים, כלכלה, צמחייה ובעלי חיים ועוד. אותם תלמידים (שהתנסו ברשת נינג "בשביל המתמטיקה" בשנה הקודמת), התבקשו לכתוב משימות מתמטיות מותאמות לנושא הקבוצה שבה בחרו ולהגיב (בתגובה שיש בה התייחסות להיבטים הכוללים גם ניסוח מתמטי, לרמת האתגר, החשיבה- יכולת הפתרון, נתונים חסרים) זה לזה בצורה מושכלת ואתית. הפעם, התבקשו המורים מבתי הספר השונים לקחת אחריות על קבוצה (נושא גיאוגרפי) וללוות את הלמידה של התלמידים (מבתי הספר השונים) בדגש על מתמטיקה. הפרוייקט נמצא עדיין ב"הרצה", למרות שחלק מהמסקנות לגבי הרשת ולגבי התוכנית כבר הוסקו לצורך העתיד.
בנוסף, וברשת Elgg נוספת, "תלקיט לתלמיד", הופעלו קבוצות לצורך תקשורת בין שני בתי ספר בנושא סביבה (כיתות ו') ולצורך כתיבת בלוגים על ידי התלמידים - כיומני קריאה.
למרות שניתן לערוך רשימה ארוכה ומפורטת המשווה בין תכונותיהן הטכנולוגיות של הרשתות (נינג וElgg), ההבדל הגדול בעיניי הוא שרשת Elgg יושבת על שרת פרטי ואילו נינג מאחסנת בשרתיה את הרשתות והשליטה של החברה היא מוחלטת בכל הקשור לעדכון ושמירת הנתונים ברשתות. דבר זה חשוב במיוחד לאור ההודעה של נינג ו"גלי ההלם" שהודעה זו יצרה.
יש לזכור כי יש עוד לא מעט רשתות חברתיות מסוגים שונים ובעיצובים שונים, שניתן אולי "לגייר" אותן לשימוש חינוכי ואולי המסקנות שאליהן נגיע בהשוואה בין הפלטפורמות השונות ישפיעו במידה זו או אחרת על האפשרויות ועל הבחירות באסטרטגיות שונות, אך מתוך השימוש וההתנסות ברשתות השונות, ניתן לומר (בזהירות) כי בכל מקרה יש כאן טעימה מן השינוי שאליו אנו מייחלים- הנעה של התלמידים, כיווני חשיבה חדשים ומלהיבים ומורים המשמשים בתפקיד מורי דרך בתוך מרחב וירטואלי המיועד ללמידה ולחינוך.

להתעדכן כל הזמן...

2010-04-17T11:01:00.010+03:00

בערך אחת לחודש ולעיתים אפילו פחות, אני מגלה שאני צריכה לשנות משהו בכישורי הגלישה והחיפוש שלי. למרות שאני מנסה לדבוק בהרגלים הישנים: לעבור על קורא הRSS, לחפש את הכותבים החביבים עלי שם, לערוך חיפוש אקטיבי אחר נושאים מסויימים שם או לבדוק באילו מאמרים החליטו חבריי לרשת הלמידה האישית שלי (PLN) לשתף אותי. אח"כ אני מחפשת בYouTube, בערוצים שאליהם נרשמתי, אם יש חדש ומעניין. הפייסבוק, שעליו אני עוברת מספר פעמים ביום, משמש אותי להתעדכנות שוטפת (מי זכה בנקודות במשחק הפארמוויל :-)), בעיקר בקישורים המקצועיים שאותם שולחים חבריי לרשת. ההמשך הוא טוויטר- מי שלח קישור מעניין שאותו כדאי לי לאמץ או להמליץ...ויש עוד מספר פרוצדורות שבעזרתן אני יודעת פחות או יותר מה קורה בעולם המקצועי שלי ובעולמות הנושקים לו.
אבל למרות הנסיון לדבוק בשגרת ההתעדכנות, אני מוצאת את עצמי מופתעת חדשות לבקרים מטכנולוגיות אשר אמורות להקל על החיפוש, להביא את המידע אליי ביעילות המירבית על ידי "האח הגדול". בהתאמה לכך, גם דרכי החשיבה שלי משתנות- כיצד אני משתפת מידע עם אחרים, למה אני עושה את זה, מה הוא סוג המידע שאותו אני חפצה לשתף, מהו קהל היעד למידע זה...?
אין זה מפתיע שאינני היחידה שעוסקת בהרהור אודות הסוגיה הזו. מסתבר שה"שאלה הגדולה של חודש אפריל" בבלוג The Learning Circuits היא "כיצד אני נשאר מעודכן?". Amit Garg למשל, מונה רשימה של 47 אתרים שיכולים לסייע בהתעדכנות שוטפת. לעומת זאת, Clive Shepherd חש כי יחד עם זאת הנקודה החשובה יותר היא החשיבה אודות עיצוב ושיטות למידה הנובעת מאותה הצפה בכלים ובפתרונות לניהול הצפת המידע. גם Karl Kapp מונה דרכים שונות שאמצעותן הוא מתעדכן, אבל מסיים בחשיבות ההתמקדות באסטרטגיות הוראתיות. הוא תמיד בוחן טכנולוגיות חדשות בראי אסטרטגיות אלה וכיצד הן יכולות להתרם מהטכנולוגיה. הוא כותב כי בעיניו האסטרטגיות ההוראתיות הן ראשונות בחשיבותן והטכנולוגיה בעקבותיהן. מצד אחד, אני מסכימה עם הגישה שפוטרת אותי במקצת מהמרדף המעייף אחר ההתעדכנות הטכנולוגית אך מצד שני, הצפת המידע קיימת, גם אם מנסים להתמודד איתה בדרכים של ניהול הידע האישי בצורה מסודרת עד כמה שאפשר.
ההתבוננות בצורך להתעדכן בטכנולוגיות דרך עדשת השינוי המתאפשר בשיטות הוראה, משחררת במקצת את הלחץ הנגרם מתוך התזזיתיות של עולם הטכנולוגיה המשתנה כל הזמן...אך לא לגמרי.

הילדים אינם הבעיה...

2010-04-16T11:08:00.004+03:00

בדו"ח הורייזן 2010- גרסת k-12 (בתי ספר), מחברי המסמך מצהירים:
תוך שנה או פחות- שימוש ביישומי ענן (כמו אפליקציות שונות של גוגל ועוד).
תוך שנה או פחות- אימוץ של יישומים שיתופיים (לדוגמא- גוגל דוקס, VoiceThread, רשתות חברתיות ועוד).
שנתיים- שלוש שנים- למידה מבוססת משחק (משחקים שפותחו במיוחד לתחום החינוך ומשחקים אחרים)
שנתיים- שלוש שנים- שימוש בלמידה ניידת
ארבע - חמש שנים- הטמעה של יישומי מציאות מוגברת (augmented reality).
ארבע - חמש שנים- יישומים בתצוגה גמישה (flexible displays).
בנסיון להפריד בין הדברים הפרדה הגיונית, אני סבורה כי יישומי ענן, יישומים שיתופיים, למידה מבוססת משחק ולמידה ניידת, הם היבטים שונים של שבה הלומד יכול ללמוד בדרכים ובאסטרטגיות שונות ללא הגבלה של זמן ומקום (אלא רק הגבלה של זמינות הציוד והחיבור לאינטרנט). לעומת זאת, להבנתי,מציאות מוגברת שפירושה- נתונים וירטואליים- מידע, מדיה עשירה או אפילו שידור חי ביחד עם מה שאנו רואים בעולם האמיתי, למטרה של הגברת המידע שאותו אנו יכולים לתפוס בעזרת חושינו מורכבת מיישומים מתוחכמים שאת חלקם אנו יכולים ליצור וחלקם נוצרים על ידי אנשי מקצוע (דוגמא מדהימה).
לעומת זאת, התצוגה הגמישה מתייחסת בין השאר למסכים שניתן לקפל בצורה גמישה, שבה יהיה ניתן להשתמש או לוידאו המשולב בדפוס (וואו...)
האם מחברי הדו"ח אופטימיים? או שמא אנחנו כאן במדינת ישראל פשוט לא ממש מחוברים לדופק של העשייה החינוכית בעולם. מהיכרותי עם בתי ספר- יש בתי ספר שתקשורת בדואר אלקטרוני בין מורה לתלמידים או הורים נחשבת לשיא החדשנות ויש גם בתי ספר ששימוש ביישומי ענן, יישומים שיתופיים ובמקרים מסויימים גם למידה ניידת (כאשר היא באמת כזו), הם חלק משגרת היום בבתי הספר.
למרות הסקפטיות הזאת, אין ספק שכניסה לקישורים השונים בדו"ח מניבה מחשבות ורעיונות מעניינים לגבי השימוש שלהם היום ובעתיד בחינוך.

מקור:
Johnson, L., Smith, R., Levine, A., and Haywood, K., (2010). The 2010 Horizon Report: K-12 Edition.Austin, Texas: The New Media Consortium.

זה באמת קורה...

2010-03-08T06:41:00.009+02:00

אני לא נוטה לכתוב כאן חוויות או דיווחים על הצלחות, קשיים או בכלל מעבודת ההדרכה שלי, אולם, במקום להתייחס לאמירות ולהגיגים של מחנכים ברחבי העולם, החלטתי הפעם להביא את שלי.

בחודשים האחרונים, אני מובילה באופן אינטנסיבי תהליך פדגוגי משמעותי באחד מבתי הספר שבהם אני מדריכה. ההתחלה היתה קשה ואפילו מייאשת - התבקשתי להטמיע חדשנות טכנולוגית בבית הספר בתחום מסויים בלבד. המורה המובילה תחום זה נעדרה במשך החודשים הראשונים של השנה בשל חופשת לידה, ואני מצאתי את עצמי מדשדשת ומתייאשת- הולכת במעגלים שאינם מובילים לדבר. למרות זאת, הייתה התחלה אחת קטנה- בלוגים לכתיבה בכיתות ג'- הצלחונת שהיוותה שביב של תקוה בשל הרצינות של המורות ששיתפו פעולה בתחום זה. את ההצלחה הזו הן שיתפו עם הצוות במפגש משותף שבו הדרכתי. דיווח שלהן במפגש מורים אודות החוויה, הנחישות של המנהלת ורכזת התקשוב להרחיב את היריעה, גרמה למורות כיתות ד' שאמורות היו לעבור תהליך של כתיבת עבודה עם כיתתן, להביע רצון לעבור את התהליך בדרך לא שגרתית שתשדרג את תהליכי ההוראה- למידה והכלי שנבחר היה הגוגל דוקס. הכלי הזה איפשר הערכה מעצבת ושקיפות של תהליך הלמידה של התלמידים. מורות כיתה ה', החליטו לשלב את הבלוגים בתהליכי הכתיבה, הלשון והשפה והסביבות הדיאלוגיות והאינטראקטיביות הללו החלו להוות חלק מוטמע בעבודתן. במקביל, הוצע לי ליצור קשר עם בית ספר בפלורידה לצורך תקשורת באנגלית- והמורות לאנגלית נכנסו לפרוייקט במרץ. נערכה שיחת סקייפ של המורות עם בית ספר יהודי בג'קסונוויל וערב שבו הגיעו התלמידים לשיחת ועידה חווייתית עם תלמידי בי"ס זה. ובינתיים, כיתות ו' שוחחו עם כיתה ו' בקרית ביאליק על הסביבה שלהם ברשת חינוכית שנוצרה למטרה זו, החלו לכתוב בלוגים באותה רשת לצורך דיווח על חוויות קריאה, כתבו טיעונים וניירות עמדה בעזרת הגוגל דוקס, בצוותים ובשיתוף המורה ויצרו קשרים עם תלמידי כיתות ו' בג'קסונוויל בעזרת הVoiceThread. בנוסף, התקיימה פעילות של ועדת עיתון בעיתון וויקי בית ספרי וכמובן שהמשיכה הלמידה השוטפת בעזרת מחשב הנדרשת והכוללת מיומנויות תקשוב, שיעורים מקוונים בעזרת מקרן, למידה באתר אופק של מט"ח, ושיעורים באוריינות חזותית המהווה תחום למידה נפרד בביה"ס. אתר ביה"ס פעיל ומעודכן ומשקף את העשייה המגוונת הנוספת בביה"ס.

לכאורה, אולי יש כאן דיווח על שימוש נוסף ברשימת כלים טכנולוגיים נוצצים יותר או פחות, אולם התחושה שונה הפעם. נראה כי המורות חוות חווית הוראה שיש בה הנאה וסיפוק כמו גם יצירתיות וניסוי וטעייה של טכניקות הוראתיות אחרות. אני שואלת את עצמי שאלות הנוגעות לעצם ההעברה של חווית ההוראה לתחומי הוראה אחרים, להשפעה המתמשכת לאורך זמן על המורה, על ההוראה שלו, לחוויה של התלמיד ולעצם ההדרכה עצמה.

אני מגיב, משמע אני משפיע...

2009-11-28T11:12:00.005+02:00

ג'יי הורוויץ מתייחס במאמרונו "קוראים רבים ... אבל מעט תוכן?" הוא מביע דאגה מההתלהבות מעצם המצאות קהל יעד ללא התייחסות לאיכות הכתיבה.
האם אפשר להשתמש בקהל היעד כדי לשפר את איכות הכתיבה? השאלה הראשונה הנשאלת היא לאיזו קהל יעד מכוונת הכתיבה של הילדים מלכתחילה...
דין שרסקי, מסווג את קהלי היעד של התלמידים הכותבים לשלושה סוגים:
1. הקהל כמתבונן: כל אותם קוראים הצופים בסרטונים ביוטוב, קוראים את הבלוג/ אתר. את נוכחותם של אלה מרגישים בסטטיסטיקת המבקרים בבלוג. יש לכך חשיבות השווה לזו של אוהדים במשחק כדורסל. משמעותם היא בכך שיש חשיבות למה שאתה אומר. אין דבר זה מצביע על איכות או ערך הנאמר- אולי רק על הכרה מסויימת.
2. הקהל כמורים: הקהל משתתף ולא רק צופה תוך מתן תגובות בבלוג, מכתבי דואר אלקטרוני או תגובות וידאו. נוכל לראות דוגמא לכך בשיתוף פעולה לימודי בין שתי כיתות במרחב הוירטואלי. כאשר הערכת העמיתים במרחב זה מושכלת ונובעת מתוך מחשבה, יש בכך רווח לכל הצדדים. אפילו במצב שבו אותו קהל הוא קהל אקראי, שמעיר במקום לצפות- ניתן למצוא בתגובות שימוש וזוויות ראייה שלא ניתן לקבל ממורים ומחברי הכיתה הקרובים.
3. הקהל כשותף ללמידה: התלמידים הכותבים רואים את עצמם כמורים ומגוייסים לכוחו של הקהל. יש פה הדדיות אמיתית בין לומדים מעוניינים. הרעיון שעבודתך או רעיונותיך נחשבים או חשובים בתהליך הלמידה של לומדים אחרים.
שרסקי מסכם את דבריו: "הסיבה שבגללה אנו אוהבים את האינטרנט היא היכולת להפוך את הלמידה לאישית, להתאים ולקשר אותה לעולם. לומר שבחדר הכיתה יש כל כל הנדרש ללמידה ולצמיחה תהיה אמירה כוזבת. הגבלת הלמידה לתוככי קירות הכיתה היא התעלמות מהאפשרויות העצומות הגלומות מחוצה לה.... התלמידים שלנו ראויים לקהל שאינו רק צופה במה שהם עושים, אלא לקהל שמשתתף בלמידה שלהם".

ככל שההתנסות שלי בהטמעת כתיבה באמצעות בלוגים בבתי ספר מתרחבת, אני נוכחת בחשיבות הלמידה של דרכי הערכה נבונות של המורה ושל העמיתים לכתיבה פומבית. לרוב, הקהל שבו נתקלים התלמידים הכותבים הוא הקהל שאותו הם מכירים, עמיתיהם לכיתה, תלמידים בביה"ס או מורים. זהו אותו קהל שאליו מתייחס שרסקי כ"מורים". זהו גם קהל שניתן ללמד כיצד מגיבים באופן מחושב וכיצד מעריכים עמיתים/ תלמידים. לרוב, אין קהל הקוראים/ קהל היעד של התלמידים, חורג באופן מהותי מכותלי ביה"ס אלא אם התכוונו לכך מלכתחילה. והערכת עמיתים איננה דבר של מה בכך. זוהי טכניקה שיש ללמד אותה בכיתה על מנת להביא לקריאה נבונה ומושכלת של הכתוב, מחשבה מעמיקה של כותב התגובה על תגובתו תוך בחירת הניסוח הנכון וחשיבה על מטרת התגובה.
לפני מספר שנים נתקלתי במאמרון של ויקי דייויס שכיוון למשפטי תגובה בבלוגים שעשויים לעודד כתיבה או מחשבה על הכתיבה. משפטים כמו: "כתיבתך גרמה לי לחשוב על.." או "לאחר קריאת הדברים שכתבת חשתי..." הם דוגמא למשפטים שתלמידים/ עמיתים או אפילו מורים יכולים לכתוב בתגובותיהם בבלוגים לימודיים של תלמידים. אין ספק שגם חלקו של הקהל בכתיבה וכתיבה מושכלת של תגובות בבלוג או במדיה חברתית המשמשת ללמידה הוא סוגיה שצריך ללמוד להתמודד איתה בהיבט זה ובהיבטים נוספים.

יש מי ששומע?

2009-11-28T09:37:00.006+02:00

מאמרון שפרסם ג'יי הורוויץ בבלוג "למידה, אינטרנט ומה שביניהם", עסק בסוגייה שעליה אני חושבת לאחרונה לא מעט.
הוא מצטט בכתיבתו "ציוץ" (tweet)של כריס להמן: "כאשר קהל קוראים אינו מהווה חידוש, עצם הקהל אינו מהווה גורם מוטיבציה, אנו חייבים לעזור לילדים לומר משהו בעל משמעות" - עד כמה שידוע לי, עדיין מעטים הם המורים המאפשרים לתלמידיהם להשמיע את קולם מול קהל קוראים מחשש שייחשפו ליקויי השפה, רדידות הניסוח או הרעיונות האישיים..
דין שרסקי כותב על כך: "יש עדיין מעט מאד תלמידים שכותבים לקהל יעד. רעיון הכתיבה לקהל יעד הוא רעיון חולף, קהל יעד למטרת למידה הוא רעיון שאינו בר חלוף".
ג'יי מצטט את דבריו של קלרנס פישר הכותב כי העובדה שלהרבה מאד אנשים צעירים יש חשבון בפייסבוק או ביוטוב מפחיתה את ההתרגשות מכך שקהל רחב קורא את הדברים שאותם הם כותבים ואולי גם את ההקפדה על איכות הדברים. "כפי שהרבה אנשים מצאו, יש הבדל גדול בין מיומנויות טכנולוגיות לבין אילו הנדרשות כדי לחקור לעומק וללמוד נושא..."
אבל בכל זאת הוא עדיין נלהב מרעיון הקהל: "יש "לקדוח חורים" בקירות הכיתה על מנת לאפשר להרחיב את נקודות המבט בנושאים שונים...דעותיהם של אנשים בעולם עשויה להביא את חשיבתם של התלמידים למקומות חדשים ולכיוונים נוספים..." אני צריך ללמד את התלמידים כיצד לשלוח את המסר תוך שימוש בכלים העדכניים. כלומר, לכתוב טקסטים תוך שימוש בבלוגים, וידאו וקבצי קול. הכרחי שהתלמידים ילמדו להשתמש בכלים האלה ללמידה ולצורך עבודה בקבוצות עבודה גלובליות".
בשנה האחרונה, בעבודתי כמדריכה בבתי ספר, אני נוכחת בכל פעם מחדש בכוחו של הבלוג בכתיבה של ילדים (ההתנסות הראשונה והחשובה ביותר בכך היתה כמורה). אני מאמינה שעצם הפרסום משפיע על המוטיבציה לכתיבה מתוך כך שלראשונה יש קוראים לכתיבתם של הילדים (ועלי להדגיש כי מדובר בכתיבה הנגזרת מתוך תוכנית הלימודים). התלמיד, המורגל בכתיבה במחברתו (הנבדקת לעיתים תוך שימוש בעט סימון אדום של המורה) כותב לראשונה לקהל יעד. יש לו קול, הוא נחשב, כתיבתו יכולה לחולל משהו. אין ספק שדבר זה מעורר את המוטיבציה לכתיבה. חלקה של המורה בשיפור איכות הכתיבה הוא החלק המשמעותי. כל זאת, בלי לדרוס ברגל גסה את המוטיבציה לכתיבה ואת אפשרות הביטוי של הילד.

להיות אדם בר- אוריין

2009-08-19T16:57:00.005+03:00

מה פירוש הדבר להיות "אוריין"? וכיצד הפירוש הזה השתנה כתוצאה מכניסתן של טכנולוגיות תקשורת חדשות? אילו מיומנויות חברתיות ותרבותיות נדרשות מאנשים צעירים על מנת להשתתף בצורה מלאה בעתיד הדיגיטלי? מה הן הבחירות האתיות שעומדות בפני הצעירים כמשתתפים בקהילות וירטואליות וכיצרני תוכן? באיזו דרך יכולות הוויקיפדיה והפייסבוק ללמד אותנו על העתיד של אזרחות דמוקרטית? כיצד יוטיוב אפקטיבי בטיפוח השונות התרבותית ? מה הם היחסים בין תרבות ההשתתפות (participatory culture) לבין דמוקרטיה השתתפותית (participatory democracy)? מה אנו יודעים על הרגלי העבודה ומיומנויות הלמידה של דור שגדל תוך משחק במשחקי וידאו? מי נשאר מאחור בעידן הדיגיטלי ומה אפשר לעשות בקשר לזה? Henry Jenkins, שואל את הסטודנטים שלו את השאלות האלה בסילבוס שהוא מפרסם לקורס שלו.

השאלות והסוגיות הנוספות בעידן הדיגיטלי הן רבות לאין ספור והנסיון לפרט אותן כאן אינו יעיל. השאלה היא כיצד אנחנו כמחנכים עומדים בפני נחשול זה בתוכניות הלימודים, מבנה השיעורים, הערכת הלומד- המסגרת המסורתית שבתוכה אנו פועלים. האם אנו מתמודדים עם זה בכלל?

דרוש מורה מקוון טוב- התכונות הרצויות הן....

2009-07-10T08:48:00.010+03:00

מורה טוב הוא מורה טוב- אין זה חידוש גדול - אני מניחה. רבות נכתב לאחרונה על פרופיל המורה המקוון. אברום רותם מאיר את שלושת הדברים שעליהם מורה מקוון עומד: (1) על הוראה, (2) על טקסט דיגטאלי (3) על מרחב מקוון.
Terry Freedman מרחיב ומדבר על תכונותיו של מורה מקוון טוב, או כהגדרתו- teacher of information and communications technology, or someone who teaches with educational technology אשר נדרשות ממנו תכונות אישיות מסויימות על מנת שיהיה איכותי בעשייתו. להלן הנקודות שאליהן התייחס, בקצרה:
1. הנכונות להתנסות (לערוך ניסויים במובן הלא מדעי של המילה) ולקחת סיכונים.
2. שתהיה לו ההזדמנות לנסות (לערוך ניסויים- שוב). כלומר, שהמערכת תאפשר לו לקחת את הסיכונים הדרושים ולהיות גמיש במסגרת הדורשת התמקדות בהישגים מפורטים ומסויימים תוך זמן קצוב.
3. כנות אינטלקטואלית:
א. להודות בכך שיש הצלחות אבל יש גם כשלונות
ב. לאמץ גישה מדעית- ניסוי נכשל רק אם אין לו תוצאות בכלל או אם אינך מוצא שום דבר
ג. גישת העלות תועלת- גם אם נגעת בתלמיד אחד- כבר זה שווה גם אם כל השאר נכשל
ד.לקחת בחשבון כי בעקבות ההתנסות ייתכן שתצטרך לשנות את הקריטוריונים להצלחה
4. ההנאה של שלך כמורה מהתהליך או מהיישום (או בלשון אחרת- הזיק בעיניים)
5. הנכונות שלך להיות זה שאיננו יודע הכל ולתת לתלמידים לעיתים הוביל אותך בשבילי הטכנולוגיה ללא היסוס (Friedman שואל מה מאיים בהחלפת רעיונות וידע כשווים? הרי אין בכך - ולא צריך להיות איום על תפקידך כמנהיג בכיתה. אתה מכיר את השטח ויודע על מה להצביע ומה להאיר, אך באותו זמן אתה צריך גם לאפשר לכל אחד להבנות את המשמעות שלו בדרך הייחודית שלו).
6. פיתוח מקצועי מצויין- לעיתים, זה דורש רק חדר, ציוד טכנולוגי מסויים ומנחה טוב. כל זאת, על מנת לאפשר לקבוצת מורים הזדמנות לחקור ולדון לעומק ברעיונות שבהם הם בוחרים לדון. כלומר- ללמוד בצוותא.
7. אהבת המקצוע, לאהוב לחקור עולמות חדשים עם אנשים אחרים, לאהוב להיות עם אנשים צעירים ולעזור להם בדרכם (וזה נכון לגבי כל מקצוע הוראה או בכלל).

ועדיין, נראה שאת כל התכונות הללו צריך כל מורה טוב, אם מורה שנעזר בטכנולוגיה ואם כזה שאינו נעזר. אפשר היה גם לסכם את כל המשפטים הללו ולומר כי למורה טוב נדרשות תכונות של גמישות ושל יצירתיות ופתיחות.
למרות זאת, יש לדעתי נושאים נוספים שאליהם כדאי להתייחס:
- היכרות עם יישומים היא הכרחית, אך ללא ספק היכולת והנכונות לחקור ולהתנסות בהם באופן עצמאי נדרשת יותר. לעיתים קרובות אני שומעת משפטים האומרים: "אבל לא לימדו אותי, כיצד אוכל לדעת לבנות מצגת/ לכתוב דף במעבד תמלילים/ ..."

- בקיאות טכנית שפירושה- התמודדות עם תקלות נפוצות, הכרת היישומים הבסיסיים באופן שיאפשר את ההשתחררות מחוסר האונים, התלות בבעל/ בן/ בת... מסוגלות לשנות את השיעור המתוכנן אם משהו משתבש ולהכיר את החלופות.
- פתיחות לשינוי פרדיגמות ההוראה העתיקות שבשלהן משתמשים במקרן באותה דרך שבה השתמשו במקרן שקפים (ושבשלהן השתמשו במקרן שקפים באותה דרך שבה השתמשו באמצעי המחשה אחרים. (מי זוכר את המחוגה הענקית, שבקצה שלה נעוץ גיר ואשר אותו סחבה המורה לכיתה בילדותנו?)
- הכרת האפשרויות הקיימות והפתיחות להשתמש בהן בצורה הבלתי צפוייה או המפתיעה ביותר (שימוש ב google earth לשיעור תנ"ך או ספרות...).
אז, כאמור, מורה מקוון טוב הוא ככל מורה טוב אחר- אך נראה כי יש בכל זאת כמה תוספות הכרחיות.

הפייסבוק שייך לצעירים? מסתבר שלא...

2009-06-07T22:24:00.006+03:00

לעיתים אני מוצאת מאמר או רשומה שמעלים חיוך על שפתיי. היום, מקישור לקישור מצאתי את המאמר שכותרתו "Why Facebook Is for Old Fogies?" אשר נכתב על ידי Lev Grossman ופורסם בפברואר 2009.
אני מביאה כאן תקציר שלו עם תוספות שלי (בצבע אדום):
"פייסבוק בן 5. בפברואר 2004, סטודנט מהארווארד בשם Mark Zuckerberg, בשיתוף עם חברי כיתתו, שיגר את הרשת החברתית ש"אכלה" את העולם? האם הוא הבין אז, שהוא עד לשלבים ההתחלתיים של יצירתו? משום שמה שהתחיל בתלמידי קולג', מצא את הביטוי המלא ביותר והעשיר ביותר אצלנו, בני גיל הביניים (אני שונאת את המונח "גיל העמידה!).
ולהלן 10 סיבות מדוע פייסבוק מיועד לאיחתיארים. (למישהו יש תרגום יותר טוב לFogies?)
1. המהות של פייסבוק היא למצוא אנשים שאת עקבותיהם איבדת מזמן (האמת, אני לא ממש בטוחה שאני רוצה למצוא את עקבותיהם מחדש...קרוב לודאי שאם איבדתי את עקבותיהם הייתה לכך סיבה מוצדקת).
2. בודאי כבר שכחנו את המרירות שחשנו כלפי האנשים שלמדו איתנו בתיכון (דבר בשם עצמך...)
3. אנחנו כבר אף פעם לא משתכרים או עושים שטויות ומצטלמים בפוזות מביכות (אני מכירה כמה אנשים מבוגרים שדואגים להעלות תמונות כאלה לפייסבוק והם כבר לא בני 20...נראה לי...)
4. פייסבוק אינו רק רשת חברתית הוא (או היא?) רשת עסקית (למה ל"התרשת" עם אנשים שאינם יכולים להתרשם מכישורייך העסקיים? עלי להודות, יש בזה משהו...)
5. אנחנו פשוט עצלנים- אנחנו רוצים לקרוא את מה שאנשים אחרים כותבים, לצקצק בלשוננו ולשפוט אותם על כך (ממש לא מסכימה- אני ממש אוהבת לקרוא על העוגיות של צ. ולחשוב כמה קלוריות הן בודאי מכילות)
6. אנו מספיק מבוגרים כך שלא יזהו אותנו בתמונות. לשם כך יש את אלמנט התיוג בפייסבוק (מביך...אבל גם בזה יש משהו..)
7. יש לנו ילדים ויש מעט דברים שאנשים מבוגרים נהנים מהם יותר מאשר להציג לראווה את הילדים/ נכדים. פייסבוק מאד יעיל למטרה זו (נאלצת להסכים)
8. אנו מבוגרים מכדי לזכור כתובות מייל ארוכות של חברים לאחר שנים שבהן שתינו משקאות דיאט בפחיות אלומיניום. האמת, גם את שמותיהם איננו זוכרים (אני לא עד כדי כך זקנה! לא להגזים!)
9. אנחנו לא מבינים את טוויטר (לא נכון...לפחות לגביי...)
10. אנחנו לא "גזעיים" (בטח יש ביטוי יותר עדכני בלשון העם)- וגם לא 'כפת לנו. פייסבוק כוללת 150 מליון חברים והגילאים הממוצעים של משתמשי הרשת רק עולים. כרגע, יותר "גזעי" שאין לך פייסבוק. אנחנו הרסנו אותו בודאות...(איפה?!? אנחנו הבאנו את האיכות לתוך העסק...)

האמת, אני יכולה לחשוב על כמה סיבות נוספות שיפרטו למה פייסבוק מתאים דווקא למבוגרים, (כמו למשל הצטרפות לקבוצה שתומכת בכוסות קפה או לשלוח דחיפת מרפק (תרגום חופשי ושגוי ל poke) לחברים שאתה בקושי מכיר, לענות על שאלון "איזה מקצוע הכי מתאים לך"? (כי עכשיו זה הגיל לעשות שינוי..) אבל נראה לי שהדבר המתבקש הבא הוא לכתוב על "How Twitter Will Change the Way We Live" (כיצד טוויטר ישנה את הדרך בה אנו חיים).

אני לא כמו אבא שלי- אין לי אתר אינטרנט

2009-06-05T09:12:00.006+03:00

העדות לכאורה למיומנות שלנו כאנשי אינטרנט מתבטאת בדור שלנו (דור המהגרים? דור החלוצים?) ביכולת לבנות אתרי אינטרנט. אם תוך שימוש בשפת HTML, הוספת פעלולים תוך שימוש בקודים של של ג'אווה סקריפט (ואינני מתייחסת לרמות הגבוהות של בניית אתרים מקצועיים ממש) ואם תוך שימוש בתבניות מוכנות להכנת אתרים אשר בהם כל שנדרש מאיתנו הוא להעלות את המידע, לעצב אותו בקלילות ולפרסם.
מסתבר, שבעיני דור הפייסבוק, מיומנויות אלה אינן חלק מהעולם שבו הם חיים ואין להן חשיבות כפי שיש להן בעינינו.
מאמרון של Jeff Uttecht דן בשיח מעניין שנוצר בנושא זה בבלוג של Robert Scoble. הוא מצטט מספר דעות והערות שעלו בשיח "לחיות בהווה- פירושו שיש לך דף בפייסבוק, שיש לך חשבון טוויטר, כלומר- שיהיו מקומות שאחרים יכולים לתקשר איתך, למצוא אותך...הווב הסטאטי נמוג לו לאיטו..."
ובהתייחסות לדואר אלקטרוני, כיצד השימוש בו משתנה? הדור שלנו (כהכללה) משתמש בדואר האלקטרוני כאמצעי תקשורת "מה כתובת המייל שלך?" אנו שואלים... הדור הצעיר אומר "חפשו אותי בפייסבוק". הם משתמשים בדואר האלקטרוני כדי להירשם לאתרים. בנוסף, האם הם מתלוננים על ספאם כפי שאנו מתלוננים? לא נראה שזה מטריד אותם כלל.

יש כל כך הרבה נושאים נוספים שאפשר לדון בהם ולבדוק את ההבדלים בין הדורות- אם נושא של זהויות, בעלות, עקבות שנותרים באינטרנט ועוד. השאלה הגדולה שנשאלת היא - האם בהמצאות הדלילה וחסרת המשמעות שלנו, המבוגרים בעולם הזה, השונה כל כך ועם כך דומה (כי בסופו של דבר- הכל מתחיל ונגמר בצמאון הגדול לתקשורת עם אנשים) אנו מכינים אותם ומחנכים אותם למשמעויות הטמונות בתקשורת זו?
החדשנות של מורים ומחנכים, אם בבתי ספר יסודיים ואם באקדמיה תוך בדיקת השימוש בטוויטר, ברשתות חברתיות למיניהן, בבלוגים ובטכנולוגיות אחרות בהוראה, הוא הנסיון שלנו כמבוגרים להבין את העולם הזה ולצמצם ולוא במעט את הניכור בין שני העולמות.

משתתפים בחגיגה

2009-06-01T14:36:00.009+03:00

הרשומה של Tricia Buck שאותה שלח לי ג'יי הורוויץ פתחה באהבתה לספרים ולשירה. בקריאת הכתוב, נזכרתי באהבתי הגדולה לקריאת ספרי ילדים. היא כותבת: "דרך המילים הקסומות שנכתבו על ידי הסופרים, אני צופה שוב בחיים כמקום של הבטחה, אפשרויות, הרפתקאות ויופי...ויכולה לחזור להביט בעולם בעיניים של ילד". לקחת חלק בעולם הילדים היא הסיבה שהיא כה אוהבת להיות מורה, וזוכה לחזות ברגעים של גילוי ורגעים של יצירה. היא כותבת על קריאה ועל כתיבה ואילו אני משחזרת את שיחתי אמש עם מורה למתמטיקה שניסתה שיטת הוראה שבה נתנה אתגר לקבוצת ילדים וצפתה בהם מהצד בעודם מנסים לפצח את האתגר.
היא תיארה את הרגע שבו לפתע הגיעה ההבנה, הרגע שבו התרחשה הלמידה היה רגע מרגש מאד עבורה, השלת עור המורה וצפייתה מהצד בתהליך החקירה של הילדים הביאה אותה לתובנה שלמידה אינה תולדה של הוראה דווקא, אלא של תהליך אחר לגמרי. היא אומרת: "בסך הכל ההתנסות הזו מעוררת השראה מבחינתי כמורה, לעצב פעילויות נוספות באופן שכזה של חקר וגילוי תוך כדי ניסוי וטעיה. התנסות תוך כדי משחק ושיח עמיתים שקולים בידע".

Buck מתארת את התחושה הזו של מורה כתחושתו של ילד בחנות ממתקים. אני מכירה את התחושה הזו היטב :-) כי אני מאמינה שילדים אוהבים לכתוב. כתיבה היא יצירה המולידה תובנות, המספקת ביטוי לתחושות ולמחשבות כמוסות, מאפשרת לדמיון להמריא ומפתחת את יכולת החשיבה שלהם. אני אוהבת לראות ילדים כותבים וצופה בהם בחיוך זו השנה השלישית כותבים בבלוגים. הכתיבה בבלוגים איננה תולדה של הוראה, היא חלק מתהליך של חקר וגילוי, של ניסוי וטעייה של פיתוח תובנות ושיח תוך לכידה של רגעים קסומים שאני יכולה רק להתבונן בהם מהצד, בחיוך רחב.
השנה, הרחבתי את היריעה והצגתי בפני מורות נוספות את הבלוגים. חלקן החליטו להשתמש בבלוגים לתקופה קצרה ולמטרות למידה שונות וממוקדות ואילו חלקן החליטו לאמץ את דגם הכתיבה החופשית, את ההוראה המאפשרת כתיבה. זה לא היה קשה כלל לפרוץ את הסכר אצל אותם ילדים...מול עיניי המשתאות נרקמים סיפורים נוספים של ילדים נלהבים לכתיבה, ילדים המגלים את החדווה שבשזירת מילים זו בזו על מנת ליצור סיפור שכולו שלהם, ילדים המשמיעים את קולם ברבים לראשונה, הלומדים כיצד להגיב לחבריהם כדי לעודד אותם ולחגיגה מצטרפים גם הורים השמחים לקחת חלק בעולם הדמיון של ילדיהם.

תרבות הזמינות והנראטיב המשותף

2009-04-11T23:45:00.004+03:00

אני מוצאת את עצמי זזה באי נוחות בכיסא בזמן צפייה בהרצאה הקצרה של Renny Gleeson באתר TED על ההיבטים האנטי חברתיים של התרבות הסלולרית. זו תרבות הזמינות המביאה עימה ציפיה לזמינות מתמדת ואף מחוייבות לזמינות זו. האם וכיצד אנו מאפשרים לאנשים שאיתנו להיות זמינים בזמן שהם בציבור? הוא בוחן בהומור את הטקטיקות שאנשים נוקטים על מנת לבדוק את המכשיר הנייד שלהם מתחת לשולחן, או שליחת הודעות טקסט בדרכים משונות...הוא חי בתרבות של זמינות שבה אנשים חשים בחוסר נוחות לענות לטלפון או להודעות טקסט בהיותם בחברה והם מנסים להסתיר את הזמינות הזו בדרכים וירטואוזיות למדי.
בעולם שבו אני חיה, אין צורך במבוכה, אנשים עונים לטלפונים בכל עת ובכל שעה, בהיותם ברכבת, בהרצאה, קונצרט או בית קפה. אני מוצאת גיחוך במצבים שבהם יושבים אנשים קשובים בכנס או הרצאה ולפתע בוקעים צלילי שירה מתיקו של מישהו. עוברות מספר שניות ארוכות עד שאותו אדם מזהה שבו מדובר ואז מתחילה סאגה שבה הוא מחטט בתיקו בתזזית כדי למצוא את המכשיר הקטנטן היוצר רעש כה גדול, שולף אותו בתרועת ניצחון (ותוך כדי כך המוסיקה מתגברת, ללא עמעום האריג של התיק) ולוחץ על השתקה בהבעה נזופה מעט (או עונה תוך התכופפות קדימה ולחש רועם לתוך הפומית..). המרצה עומד ומחכה בסבלנות לסיום הסצינה וכל שכניו בכסאות הסובבים מביטים בו במבט צדקני ("אצלי זה אף פעם לא קורה...")
כמו כן, גליסון טוען שיש תאימות בין זמינות ובין מה שהזמינות הזו יוצרת. הצורך האנושי ליצור נראטיב משותף, הוא שיוצר את התרבות שלנו. אם אתה מדבר או שולח הודעה במכשיר הנייד שלך, אתה מסמן לאדם העומד מולך שהוא פחות מעניין מהמסרים שמגיעים דרך הדרך הטלפון הנייד, המציאות פחות מעניינת מהסיפור שנספר עליה אח"כ.
יש לציין כי חלק גדול מהנראטיבים הללו מתנקזים לפרופיל האישי בפייסבוק- המקום בו משתקפת התרבות הזו באופן מובהק ומוחצן. קץ הפרטיות? האח הגדול מביט בנו וצוחק.

הרהורים על הרהורים

2009-04-11T19:41:00.007+03:00

Karl Fisch כותב רשומה קצרה ומכנה אותה "Pondering" (להרהר) בעקבות שורה שקרא במקום כלשהו בהקשר שונה לחלוטין מההקשרים הרגילים שבהם הוא עוסק: "You cannot lead strangers, you can only coerce or bribe them".
כלומר, אינך יכול להיות מנהיג לזרים שאינך מכיר, אתה יכול רק לאלץ אותם או לשחד אותם. הוא אינו טוען שהוא מסכים עם המשפט לחלוטין, אך המשפט העלה בו מחשבות בהקשרים הבאים:
שינוי/ רפורמה בית ספרית: מה מידת ההצלחה כאשר זו מיושמת ברמה ארצית? או לפעמים, אפילו ברמות מקומיות יותר? כלומר, גם אם יש צורך בשינוי מערכתי (והוא מאמין שצריך) ולא רק רפורמה שיש בה "כיסים של הצלחה", האם אפשר בכלל לקיים שינוי מערכתי בכל סדר גודל?
למידה מקוונת (online classess)- כיצד מובילים מערך מקוון או אפילו היברידי (פנים אל פנים ומקוון)? האם זה מציאותי שנתגבר על היותנו "זרים", ללא מגע פנים אל פנים לעיתים מזומנות? האם יש צורך להנהיג בכיתה (פיזית, היברידית או מקוונת)?
רשת למידה אישית (PLN):למרות שקארל פיש מאמין ברשתות אלה, הוא מהרהר לגבי היכולת שלהם במונחים של מנהיגות ושינוי בר-השפעה. למרות שרבים ברשתות הלמידה האישיות שלו אינם "זרים", הם גם אינן "מכרים" או "חברים". האם מישהו יכול להגיע מרחוק ו"להנהיג" בדרך משמעותית? הוא מהרהר לגבי האפקטיביות של מפגשים שהוא עורך עם "זרים" ומסיים: "אם אני לא חלק מהפיתרון, אזי אני חלק מהבעיה"

בקריאת הרשומה, עלו במחשבתי כל אותם ספרים שקראתי שאותם כתבו כמובן זרים גמורים אשר השפיעו על דרכי מחשבתי, סרטים שבהם צפיתי, אשר ליוו או מלווים אותי ואשה אחת זרה, שיעצה לי לפני שנים לבחור בדרך מקצועית מסויימת ולא באחרת ואשר שינתה את חיי לחלוטין.
הצצתי במילון כדי לבדוק שוב את פירוש המילה מנהיגות ומצאתי:
מנהיג-1. הולך בראש כדי להראות את הדרך לאחרים; 2. קובע שיש לנהוג באופן מסוים; 3.נוהג, מוליך מזרז ללכת; 4. קובע מנהג.
האם יש צורך להכיר מקרוב את האנשים שאותם אתה מנהיג? ואולי אתה יכול להיות מנהיג ולא להיות מודע לכך? התשובה ברורה ואינני יודעת מדוע עלו המחשבות הללו בראשו של קארל פיש, הרי נפוליאון בודאי לא הכיר את כול חייליו, האם השפעתו של אריסטו הייתה על מכריו בלבד?
למרות ספקותי, החלטתי לענות על תהיותיו אחת לאחת:
שינוי/ רפורמה בית ספרית: קטונתי מלשפוט את מידות ההצלחה של רפורמות חינוך לאומיות. תוכניות חינוכיות או תקשוביות בקנה מידה זה או אחר, אין ספק שלא מספיקים "כיסים של הצלחה" ולא ברור גם מה היא אותה הצלחה. האם ההצלחה היא זו של עלייה בהישגים? אילו הישגים אנו מודדים? האם מדובר בשיפור ערכי? האם ניתן כלל להגיע להסכמה מה היא הרפורמה הנדרשת בלי שיתוף של האנשים עצמם שבהם נוגעת הרפורמה? אני נוטה להסכים כאן עם הבלבול והתהיות שאותן מציג קארל פיש.
למידה מקוונת: חוויתי מספר חוויות נפלאות של למידה מקוונת שבה התפתחה מנהיגות משפיעה שהובילה קבוצה שלמה לחווית למידה אמיתית ואף להישגים קונבנציונלים מדידים. בקבוצות הללו, היינו זרים זה לזה בתחילת הדרך, אך לא בסופה. האם יש קשר לאקלים הים-תיכוני שבו כל אדם שירת בצבא עם אח של מישהו? אינני בטוחה.
במקרה האחד, שבו למדתי קורסים של האוניברסיטה הפתוחה לתואר השני מבלי להגיע ולו למפגש אחד, סחפה אותנו במנהיגותה אחת הסטודנטיות דאז, אינה בלאו, שאירגנה, דחפה, סייעה ותמכה - הכל ללא מפגש אחד פנים אל פנים איתה. במקרה אחר, למדתי בהשתלמות מקוונת שבה היו רק שני מפגשים פנים אל פנים. חולקנו לקבוצות למידה קטנות ללא תלות במקום פיזי. את הקבוצה שלי פגשתי פנים אל פנים רק במפגש הסיום בו הצגנו את תוצר עבודתנו. הקבוצה הונהגה על ידי שתי מנהיגות שהשאירו את רישומן והשפעתן על כולנו, ליזי כהן וגילה לוי.
רשת למידה אישית (PLN): ברשת הלמידה האישית שלי ישנם אנשים שהיו פעם זרים והיום הם חברים כמו סוזן צעירי, ג'יי הורוויץ או ראובן וורבר. לפי הגדרת המושג מנהיג, הם משמשים מנהיגים ומורי דרך, כל אחד בדרכו הוא. יש גם אנשים שאינני מכירה, זרים גמורים שאיני יודעת דבר על חייהם אך הדברים שהם כותבים לעיתים משפיעים על השקפת עולמי. את כולם אני מוצאת בתוך קורא הrss שלי והם אפילו אינם יודעם על קיומי. לא כל אחד מהם מנהיג, או הולך בראש ומראה את הדרך לאחרים, אך רבים מהם אכן כאלה. קארל פיש הוא אחד מאלה שאת דבריו אני קוראת, אך הפעם אינני מסכימה עם דבריו.

למה שאשתנה?

2009-01-25T22:29:00.005+02:00

Sheryl Nussbaum-Beach כותבת במאמרון שכותרתו "למה להשתנות?" מדוע לדעתה המורים חייבים להשתנות למרות הקושי הכרוך בכך. תירגמתי וערכתי את הכתוב- בגלל ההזדהות העמוקה שלי עימו.

"למה להשתנות? מאותה סיבה שהמורים עוסקים בהוראה מלכתחילה. כי ההוראה אינה רק מקום עבודה אלא גם שליחות ולכן המורה יעשה כל מה שצריך כדי לעשות שינוי בחיי התלמידים שלו. כל זאת, בגלל שאכפת לו מהילדים ובגלל שאם אין לו את אותן מיומנויות חדשות הוא אינו יכול להעניק אותן לתלמידיו.

למה להשתנות? בגלל שמכל האנשים בעולם, המורים הם אלו שמבינים את ערך הלמידה לאורך כל החיים. המורה צריך להשתנות כי הוא יודע באופן אינטואיטיבי שמערכות יחסים הן חשובות והוא מעוניין בהשארת מורשת לילדים. המורה ישתנה בגלל שהוא מבין שלמידה היא דינמית ולא להשתנות פירושו להפסיק לצמוח.

למה להשתנות? בגלל שמי שמחליט להיות מורה, מחליט לעשות משהו "גדול יותר מהחיים" ומשמעותי יותר מכסף, הכרה ומעמד. מי שמחליט להיות מורה, עושה זאת בגלל השינויים-- השינויים בעולם שהוא רוצה לעשות באמצעות הילדים. המורה צריך להשתנות כי הוא רוצה לעשות את מה ש"נכון"--פשוט בגלל שזה הדבר הנכון לעשותו.

למה להשתנות? בגלל שכאשר מחליטים לעסוק בהוראה, מבינים את הצורך להיות מודל לאחרים. מורים רגילים לעבוד שעות ארוכות, רגילים למחוייבות שאין בה הכרה רבה אבל יודעים שלעשייה ולהוראה יש תוצאות ארוכות טווח.

אתה המורה-- משתנה כי העולם השתנה ואי קריאת תיגר על הססטוס קוו הוא הדבר המסוכן ביותר ברגע זה. אתה משתנה כי אתה אוהב ללמוד וגם בגלל שאתה אוהב ילדים ואתה יודע שהם צריכים שתאיר את דרכם בעולם הזה המשתנה תדיר. על מנת לעשות את זה עלייך לפני כן למצוא את דרכך . אלה הסיבות שבגללן אתה וגם הם צריכים להשתנות".

מיומנויות המאה ה-21, ידע והערכה

2008-12-09T07:04:00.010+02:00

למרות שמיומנויות המאה ה-21 אינן מהוות חידוש בפני עצמן, אין ספק שבעידן הנוכחי כמו גם בעתיד הנראה לעין, נדרש מבוגר ביה"ס להיות בעל יכולות יצירתיות, גמישות, יכולת הסתגלות לחידושים ומסוגלות לחשיבה ביקורתית, יותר מאשר בעבר. צריך להדגיש כי מיומנויות אלה מבוססות על בסיס ידע שאי אפשר בלעדיו. בודאי שאין בהדגשת חשיבות מיומנויות אלה משום המעטה בחשיבות של רכישת ידע והבנה של תחומים רבים.

על כך כתוב בדו"ח ה-national center on education and the economy : "בעולם שבו יחיו התלמידים של היום תדרש רמה גבוהה מאד של קריאה, כתיבה, ספרות, היסטוריה ואמנויות שיהוו יסוד שאי אפשר לוותר עליו עבור רוב האנשים שישמשו ככוח העבודה".

גם Daniel Willingham כותב על מיומנויות המאה ה-21: "מיומנויות אלה דורשות הבנה עמוקה של תחום הדעת והשגת הבנה כזו איננה קלה, בלשון המעטה. הבנה רדודה דורשת ידע של מספר עובדות, הבנה עמוקה דורשת ידיעת העובדות וידיעה כיצד העובדות תואמות או קשורות זו לזו- ראיית השלם. אין זה פשוט. מיומנויות כמו- חשיבה ביקורתית, יכולת ניתוח או יצירתיות קשורות לתוכן. יש לנתח תוכן היסטורי באופן שונה מניתוח תוכן ספרותי. מרבית התלמידים אינם רוכשים ידע עמוק של נושאי ליבה ולכן, אין טעם להדגיש ניתוח או חשיבה ביקורתית אלא אם מתייחסים לתוכן הבעיה ברצינות. אין אחד ללא השני". Elena Silva בדו"ח נוסף של Education Sector מתייחסת לדרישות האינטלקטואליות הנדרשות בשוק העבודה של המאה ה-21 ולצורך הקיים במדידת המיומנויות הללו. היום, כך נטען, סטודנטים, עובדים ואזרחים מן השורה נדרשים לפתור בעיות בעלות היבטים מרובים על ידי הפעלת חשיבה יצירתית והפקת רעיונות מקוריים ממקורות מרובים של מידע. ועל כן יש צורך במבחנים שימדדו את היכולת לעשות כך. נקודת המוצא של הדו"ח היא שאין צורך במבחנים נוספים למדידת מיומנויות אלה, נדרשים מבחנים טובים יותר שייבדקו את יכולת התלמידים להשתמש במיומנויות שנדרשות על מנת שתלמידים יצליחו בעידן הנוכחי. הדוגמא הניתנת היא (CWRA (College Work and Readiness Assessment .

בדוגמא הניתנת בדו"ח, הציבו בפני תלמידים בעיות אותנטיות כגון טיפול בעומס תנועה בעיר, המתרחש בשל גידול בנפח האוכלוסיה בעיר. לתלמידים ניתנו דו"חות מחקריים ומסמכים אחרים שיכולים לעזור להם לנסח את תשובותיהם. נדרש מהם להפגין יכולות בקריאה ובמתמטיקה כמו גם מיומנויות גבוהות יותר שכוללות מיומנויות הערכה, ניתוח מידע ויצירתיות בדרך שאותה הם מציעים ליישום המידע הנוגע לבעיות אמיתיות.

ניתן למצוא פגם בכך שלתלמידים ניתן מידע מוכן ונאמר להם שהתשובות עשויות להמצא בו. נראה כי הדבר עשוי להגביל את היצירתיות שאותה הם יכולים להפגין. ייתכן שתלמידים שחושבים "מחוץ לקופסא" יחשבו על פיתרון שאינו נמצא באותם דו"חות מחקריים , אלא במקום אחר דווקא. למרות זאת, אין ספק שמבחנים כאלה עשויים "לספק את הסחורה" יותר טוב ממבחנים רגילים.

מהגרים דיגיטליים או חלוצים דיגיטלים?

2008-11-12T22:21:00.003+02:00

בכל יום שני בצהריים, נוחת בתיבת הדואר שלי מכתב עם הפתעה מ- Kathy Schrock. אני מנויה על עלון הרשת שלה זה מספר שנים. ההפתעות המצורפות הן בעיקר יישומים חביבים ושימושיים שבחלקם אינם ידועים לי ומעניין לבדוק כיצד אפשר לשלבם בלמידה.

אך אין זה הכל, יש לה גם בלוג. לפני כחודש פרסמה Kathy Schrock מאמרון בנושא מהגרים, ילידים וחלוצים הדיגיטלים. (לי לא נותר אלא להצטער שלא חשבתי על המושג הזה קודם). המושג מהגרים דיגיטליים נהגה לראשונה על ידי Mark Prensky בשנת 2001, כפי הנראה במאמר שכתב בOn the Horizon. ו-Kathy Schrock כותבת:

"אני לא גדלתי עם הטכנולוגיה, היא גדלה איתי ואני הייתי שם בכל צעד שנעשה בדרך. אני סבורה שאלו מאיתנו שנכחו שם מההתחלה ואימצו כל טכנולוגיה כאשר זו הגיעה, לא צריכים להקרא "מהגרים דיגיטליים. אינני זקוקה לקרוא את ספרי העזר לשם שימוש בתוכנה, אני תמיד בוחרת אתרים מהימנים על מנת לאתר מידע ואני דוברת את השפה הרהוטה שבה "לגגל" איננה פועל מתקבל על הדעת".

Schrock מציעה קטגוריה שלישית למשתמשי טכנולוגיה. אותה קבוצה של משתמשים אשר גדלו ביחד עם צמיחת הטכנולוגיה. קבוצת המשתמשים אשר שולטים גם במיומנויות (שנלמדו תוך שנים של חקר וטעייה ולקיחת סיכונים טכנולוגיים), גם בתהליכים (שנלמדו גם מעולם ה"פנים אל פנים" וגם מהעולם המקוון) ובאוריינות מידע ובחירת הכלים המתאימים למשימה.

המשתמשים האלה בעיניה (ואני מסכימה לחלוטין) הם "מנטורים" (mentors) או במילים אחרות "מורי הדרך" בתחום החינוך שבהתלהבותם הרבה הם מחפשים ללא הרף אחר טכנולוגיות חדשות וישנות אשר יכולות לתמוך בהוראה ולמידה בדרך משמעותית ותמיד משתפים אחרים בממצאיהם. הקבוצה הזו היא קבוצה "סגורה" מבחינה גילית שכן, עפ"י ההגדרה האומרת שאותם חלוצים "גדלו" עם הטכנולוגיה, הם צריכים להיות בני כ-50 או יותר.

יש הרבה "מהגרים דיגיטליים", מורים שהגיעו לזירת הטכנולוגיה מאוחר יותר ומטמיעים את הטכנולוגיה באופן משמעותי לתוך ההוראה והלמידה. אותם מורים "מביני עניין" בטכנולוגיה, מלמדים את הדור הנוכחי של "ילידים דיגיטליים".

אינני חשה מהגרת בעולם זר בטכנולוגיה העכשווית, לעיתים קרובות אני חשה שאני בקיאה בו יותר מאלו המכונים "ילידים דיגיטליים". ההגדרה שאותה הצגתי כאן, היא הגדרה שאיתה אני חיה בשלום. אני חלוצה דיגיטלית. מי בא לייבש את הביצות?

איזה טעם נפלא יש לדגים במסעדה הזו!

2008-10-28T20:18:00.004+02:00

עוד מורה נדהם ומחוייך מול המוטיבציה וההנאה של ילדים הכותבים בבלוגים הוא Mark Pullen המלמד כיתה ג' בבית ספר במישיגן וכותב על חוויותיו בבלוג שלו.
משימת הכתיבה שהוא נתן לתלמידיו בבלוג שפתח להם, היתה לכתוב על מסעדה שהם אוהבים במיוחד. גם אני חייכתי כשקראתי את התיאור הבא:

"like it because when they cook the calamari you can almost taste the salty good ness. When a ton juicy calamari hits my plate. My mouth starts to water I can see it sizzeling on my plate .when the Waiter leaves the table my mom makes the kids wait and the adults get to pick first. When are food comes I start golping it down right away. When the bill comes and every body is done we have full tumes and that’s why I like the Fish Dock"

איזה תיאור נפלא של ילד בכיתה ג'! איזה מזל שהוא כתב את התיאור הזה בבלוג וכך יכולתי גם אני ליהנות מכתיבתו של הילד.

למרות שהבלוג הזה הוא בלוג שיתופי (כלומר שכל הילדים כותבים רשומות באותו מרחב), ואני מעדיפה מצב שבו לכל ילד יש מרחב אישי להתבטא בו ולמרות שניכר שהכתיבה עברה הגהה לשונית לפני פרסומה (לעיתים עדיף להשאיר את הכתיבה אותנטית בעיניי), ולמרות שהמורה עצמו פרסם את הרשומות ולא הילדים- הבלוג הזה נותן עוד חיזוק לדעתי החיובית אודות שימוש בבלוגים לכתיבה בבתי ספר.

מוכרחים להיות אופטימיים...

2008-10-28T19:40:00.006+02:00

לאחרונה פורסם מחקר חדש שנתוניו מצביעים על כך שמספר הולך וגדל של בתי ספר משלבים את הטכנולוגיה בכיתות ומעודדים את השימוש בה מחוץ לכותלי ביה"ס.

המחקר בדק 1436 מורים, ספרנים בית ספריים ומומחי מדיה (רכזים?)ומצא ש77 אחוז מהמורים דיווחו שבתי הספר שלהם נותנים שיעורי בית שיש בהם הפנייה או שימוש באינטרנט. יותר מכך, תלמידים עסוקים ביצירת מדיה: 24 אחוז מבתי הספר היסודיים מדווחים שהתלמידים יוצרים סרטוני וידאו כחלק משיעורי הבית שלהם (באחוזים הולכים וגדלים ככל ששכבת הגיל עולה), 43 אחוזים בחטיבות הביניים ו60 אחוזים בבתי הספר התיכוניים.

Dave Nagel כותב ב- THE Journal כי נראה שינוי לטובה במידה שבה מורים משתמשים בטכנולוגיה על ידי שילוב כלים חדשים בכיתותיהם. בנוסף, בתי ספר מעודדים שימוש חיובי בטכנולוגיה מחוץ לביה"ס על ידי מתן שיעורי בית המחייבים שימוש באינטרנט. התלמידים לומדים מיומנויות טכנולוגיות בכיתה הכוללים הפקת סרטוני וידאו בין השאר, דבר שמעודד אותם להיות יוצרים, לא רק צרכנים של מדיה. הוא מצטט את Peter Grunwald נשיא ומייסד של Grunwald Associates עורכי המחקר: "הגישה והשימוש באינטרנט והכרת מגוון רב של טכנולוגיות ויישומים נדרשים לצורך הצלחתו האקדמית של התלמיד".

למרות שהמחקר הזה מומן על ידי חברה מסחרית המעורבת בחינוך והעוסקת ב...יצירת סרטוני וידאו, ואינו מחקר אקדמי מדעי, אני מוכנה לאמץ את המסר המעודד האומר שיש הכרה של אנשי חינוך בצורך להגביר את הדגש על אוריינות המדיה כדרך לעזור לתלמידים לפתח חשיבה ביקורתית ויצירתית.

ואם בנוסף, נעודד את התלמידים ליצור תוכן איכותי, מולטימדיאלי או טקסטואלי ולצרוך אותו בצורה נבונה ומושכלת, יצאנו נשכרים.

על מטרות, תוכניות ולמידה אחרת

2008-10-24T11:06:00.011+02:00

האם מורה שאינו: מצהיר על מטרותיו בבירור, מטרותיו מעורפלות, יש לו קושי בהערכת התקדמותם של תלמידיו, תוכנית הלימודים שלו משתנה כמעט יום- יום, אף פעם אינו משתמש במבחנים באופן תדיר וכמעט תמיד אינו דבק בנושא...הוא מורה גרוע?

כך מציג את עצמו Dean Shareski ומגדיר את תפקידו כמורה -"אדם המספק תמיכה ותובנות לתלמידיו". הוא מספר שהוא מספק ללומדים שלו מחוונים ובונה את הקריטריונים עם הלומדים שלו תוך הדגשה של תגובות תיאוריות. הוא משוכנע לחלוטין שמתרחשת למידה אצל לומדיו גם מתוך כך שהוא קורא את הבלוגים שלהם, המלווים את הלמידה שלהם.

בעיניו סוג ההערכה הנכון ביותר הוא הערכה מיידית (מעצבת) ותיאורית. הגדרת תוצאות במונחים מספריים, מערפל את הלמידה האמיתית שמתרחשת.

הוא טוען שתוצאות הלמידה של הלומדים אצלו הן:

- למידה חברתית ומקושרת

- למידה אישית ומוכוונת אישית (self directed)

- למידה לחלוק עם אחרים (shared) ולמידת שקיפות

- למידה עשירה בתוכן ומגוונת

הכותב כותב כי תפקידו הרשמי "יועץ ללמידה דיגיטלית" (Digital Learning Consultant).

לעיתים, אני עוסקת בבניית תוכנית עבודה עם מורים העובדים בסביבה דיגיטלית עם תלמידיהם. למרות שאני מזדהה עם הכתוב למעלה, אני מוצאת שרוב האנשים זקוקים לתוכנית כזו.

לב ליבה של התוכנית הוא מטרותיה הלימודיות. מטרות שמבהירות למורה מה הסיבה שבגללה הוא נוקט גישה זו או אחרת ומה הן התוצאות שלהן הוא מצפה. האם הוא מצפה לכך שהתלמיד ידע עובדות (הכנת תעודת זהות לחיים נחמן ביאליק- באיזו שנה נולד האיש?) או שאנו מצפים שיפתח חשיבה גמישה שיש בה יכולת העברה של ההבנה מתחום אחד לתחום אחר (ספרות יפה כמקור היסטורי). אבל יש לזכור שתוכנית, למרות יתרונותיה יכולה גם לשמש קופסא שמונעת מהאדם לפרוץ את גבולותיו- היא יכולה למנוע יצירתיות ואלתור שבלעדיהם אמנות ההוראה נשארת הוראה. בנוסף, יש לזכור שתוכנית למידה יכולה להבנות בדרכים שונות, שיתוף הלומדים בבנייתה, כפי שכתוב למעלה, היא דרך שיש בה פוטנציאל להביא לאחריות של הלומד ללמידתו ולהביאו ללמידה מוכוונת אישית ולאחריות על למידתו.

נימוסים והליכות: "כאן לא צועקים!"

2008-09-30T15:38:00.005+03:00

"You should learn not to make personal remarks,' Alice said with some severity; `it's very rude.'"

מתוך מסיבת התה הפרועה- עליסה בארץ הפלאות/ לואיס קרול, איור/ ג'ון טניאל

Laila Weir כותבת על נימוסים והליכות אינטרנטיים (Netiquette ) במגזין Edutopia ורואה בכך הרבה יותר מאשר לדעת לסרב לקבל עוגיות דיגיטליות מזרים או להמנע מלרשום שמות בלתי בדויים.

לדעתה, יש לשלב בשיעורים הרגילים שיעורי נטיקה ולקרוא להם שיעורי נימוסים ואתיקה ברשת. היא חושבת (ואני מסכימה) שככל שהתלמידים גדלים ומשתלבים בחברה, הם צריכים לדעת כיצד לתקשר באופן נכון. גם אם נדמה לנו שהם נולדו עם האיי- פודים צומחים להם מהאזניים, הם לא ילמדו כיצד לתקשר באופן נכון בלי שננחה אותם, כפי שלא ידעו כיצד לכתוב קורות חיים או להחזיק מזלג (נושא כאוב...- אהבתי את ההשלכה).

אז מה היא נטיקה טובה? במאמר ניתנות דוגמאות לנטיקה גרועה הכוללות "צעקה" (שימוש בגופנים בעלי גודל גדול מהרגיל) או שימוש בשפת IM (שפת המסרים המיידיים) בכתיבה רשמית; ואני מוסיפה גם, העברה של ברכות "אישיות" לשנה החדשה שהמילה FW מופיעה בראשן מספר פעמים, או מכתב ללא נושא, המכיל את רשימת הנמענים הקודמים של המכתב, או שנראה כפתק שהושלך על שולחנך. לנושא זה מתקשרים נושאים נוספים הכוללים בריונות רשת מחוץ לשעות הלימודים, חינוך מול חסימה ועוד.

כאשר אני קוראת את הכללים שנוסחו על ידי בתי ספר (מצ"ב מסמך שנוסח על ידי Modesto city schools ) והרואים בשליחת דואר אלקטרוני, כסוגה שצריך ללמדה כפי שמלמדים כתיבת מכתב הנשלח בדואר צב, מתחזקת בי התחושה, שיש להקדיש זמן ללימוד המיומנויות האלה בכיתה וכל המקדים הרי זה משובח.

אני עומדת במעגל ומביטה סביבי...?

2008-09-30T10:49:00.004+03:00

אולי פיספסתי משהו?
Christensen ו- Horn סוקרים את ספרם: Disrupting Class ב-Edutopia ומתארים את "כיתת העתיד":
התלמיד יושב עם מחשב נייד, ובונה משפטים בסינית מול תוכנה המספקת לו משוב המותאם להצלחה או כישלון במשימה (מה חדש?) וכך זה נשמע:

"This vision for the classroom of the future is not new. It's one that people have talked and dreamed about for years in a variety of forms: Students partake in interactive learning with computers and other technology devices; teachers roam around as mentors and individual learning coaches; learning is tailored to each student's differences; students are engaged and motivated."

התלמידים עוסקים בלמידה אינטראקטיבית מול המחשבים, אזניות חוסמות רעש על אזניהם והמורים מרחפים/ מסיירים בחדר הלימוד כתומכים ומדריכים אישיים, הלמידה מותאמת לשונות בין התלמידים המונעים ללמידה פעילה.
הם כותבים כי התשובה לשינוי פני החינוך איננה השקעה של עוד כסף בציוד (ארה"ב השקיעה 60 ביליון דולר בשני העשורים האחרונים בציוד בתיה"ס ובמיחשובם), אלא מושג שאותו הם מכנים: disruptive innovation שעל פיו:

"“by using it to compete against the existing paradigm and serve existing customers, but to target those who are not being served. It is those students who are not being served by today’s structure who will most benefit from the new concepts.”

כלומר, לפנות לאותם מקומות שבהם הטכנולוגיה אינה מנוצלת בשל המבנה הקיים היום, לשאוף לפרדיגמה אחרת הכוללת גם הוצאת המחשב מיד המורה.
לכאורה, מסר חשוב שבו התלמיד סוף סוף במרכז והשונות בין התלמידים מוכרת. בשאיפה לחזור לחינוך הפרה-תעשייתי של one-room schoolhouses שבה למדו תלמידים מגילאים שונים בחדר כיתה אחד בארה"ב של המאה ה-19.
אבל, אליה וקוץ בה.
אני רואה במסר הזה, משהו מבולבל קמעה- להוציא את המחשב מיד המורה ומהתפיסה שבה המורה במרכז לתפיסה שבה התלמיד במרכז -התלמיד מרוכז בעצמו ובמחשב שלו, מעין מכונה סקינרית ביהביוריסטית המלמדת אותו לשנן את כללי הדקדוק לפי הנדרש?
אין בחזון הזה כיתה שבה תלמידים יושבים בקבוצה (שניים עד שלושה) מול מחשב ונהנים מהחברותא ומההפריה ההדדית, אין למידה שיתופית/ משתפת שבה המורה הוא חלק מהלמידה, התלמיד אינו יוצר, חושב חשיבה ביקורתית, יצירתית.
אכן, התלמיד במרכז, אך אינו מביט הצידה ומושיט את ידו לאחרים (כמו בשיר שעלה לתודעתי בקריאת המאמר) יש כאן מעין חזון ג'ורג' אורוולי ממוכן שאינו מביא שום חידוש, אלא מחזיר אותנו ל1984 ולתפיסת בלהות של תלמידים כרובוטים.

ממודפס לדיגיטלי

2008-09-06T09:33:00.005+03:00

אנו רואים לעיתים קרובות בתי ספר המפרסמים את עלוני המידע שלהם ואת עיתוני בית ספר גם באינטרנט.

באופן אישי, לא אטרח להכנס לאתר בית ספר, לקרוא את חדשות בית ספר אשר לרוב הינן העתק html מדויק של העלון המודפס (לומען האמת, גם את המהדורה המודפסת שאותה ערכה בקפידה המורה הממונה, אינני קוראת במלוא תשומת הלב..) ייתכן שמטרת העלון הדיגיטלי המועלה לרשת בנוסף לעלון המודפס, היא להגיע לקהל קוראים רחב יותר (אינני בטוחה שיוספה מקרית-גת ממש מעוניינת לקרוא את חדשות בית ספר הנמצא בחיפה, אבל ניחא).

Jeff Utecht מוטרד מהמעבר ממודפס לדיגיטלי בעלונים ודפי מידע של בתי ספר ונותן כמה טיפים שאולי ישפרו את המעבר הזה לפרסום אפקטיבי יותר. בעיניו, כתיבת בלוג היא אמצעי נהדר - קל לשימוש, קל לעדכון ואסתטי (ואני מוסיפה גם - תקשורתי). הוא מספק כמה טיפים למעבר אפקטיבי למדיה דיגיטלית:

1. קצר יותר הוא טוב יותר- לא לכתוב על יותר מדי נושאים באותו מאמרון.

2. לפרסם לעיתים תכופות יותר.

3. תמונות, תמונות, תמונות... אין דבר שההורים אוהבים יותר מאשר לראות את הקטנטנים שוקדים על לימודיהם בכיתה (תמונות באישור הורים כמובן).

4. לא לשכוח את הנימה האישית...

5. מעקב אחרי הסטטיסטיקה (כניסות, תגובות וכו') נותן תמונה כללית לכמות קהל היעד שאליה המורה כותב.

ואני מוסיפה-

6. תקשורת- לבדוק תגובות, לענות עליהן ולשמור על רמת פעילות תקשורתית גבוהה.

Geff Utecht מסיים במשפט הבא:

"Learning to communicate with parents in a digital world is more then coping and pasting your newsletter into a web page. It means learning a new writing skill…the same skills we need to be teaching our students. "

בפרסום עלון בית ספרי לאינטרנט, יש לדעתי יותר מאשר מיומנות כתיבה חדשה עבור המורה, תריכה להיות בה תפיסה שונה לחלוטין של העולם הדיגיטלי שאינה דומה לעולם המודפס.

פדגוגיות וטכנולוגיות

2008-09-04T07:44:00.005+03:00

במאמרון זה ובבאים אחריו, אני מנסה להביא בתמצות חלק מדבריה של Gráinne Conole מהאוניברסיטה הפתוחה בבריטניה, המנתחת את הקשר בין טכנולוגיות הweb 2.0 ובין תיאוריות למידה ופרקטיקות פדגוגיות.
מצאתי את עצמי קוראת ומהנהנת בהסכמה עם דבריה שקריאתם מהווה חלק מהנסיון להגיע לתובנה מובנית יותר של מקצת הקשיים והתסכולים שבהם אני נתקלת בבואי לקדם שימוש בטכנולוגיות עדכניות שיהוו מנוף פדגוגי ולא רק התאמה של משהו חדש לדרכים ישנות.
יש מתאם ברור בין הטכנולוגיה הזו לבין גישות פדגוגיות קונסטרוקטיביטיות, חברתיות ואחרות. הבנת המתאם והפוטנציאל הקיים בטכנולוגיה יכולה להביא אולי לשימוש מושכל יותר המתאים למטרות החינוכיות שאותן אנו רוצים לקדם.

הנקודה הראשונה שאותה מעלה Conole נוגעות לסתירה שבין המושגים הרווחים בחינוך: הראשונה היא צורך לערוך רפלקציה, בניה שיתופית של ידע או פיתוח הבנה אישית ובין המהירות והמיידיות, הנגישות למידע עצום בלחיצת עכבר, יחד עם הערוצים הרבים של תקשורת ורשתות חברתיות. היא משווה זאת לאוכל מהיר (fast food) מול גישת האוכל האיטי (והבריא יותר).
נקודה נוספת שאותה היא מעלה, היא web 2.0 כטכנולוגיה של "חכמת ההמונים" (וויקיפדיה, mash-ups ועוד). היא חשה שבחינוך, למרות שיש שיפור בעידוד הלמידה השיתופית בקבוצות, אין עדיין מספיק אסטרטגיות המכירות בתרומתו של היחיד בלמידה זו.
נקודה שלישית היא הצורך בשינוי של דרכי הערכה: "אם המידע כל כך נגיש, בודאי שתהליכי הערכה המתבססים קודם כל על איחזור מידע כבר אינן מתאימים". בעולם הweb 2.0 שבו העתקה והדבקה, שילוב מקורות מידע ועריכת עבודתם של אחרים נפוצה. בחינוך, פעולות אלה נחשבות לפלגיאריזם.
הנקודה הרביעית נוגעת לבלוגוספרה ולדרך שבה רעיונות מתפתחים, מועברים ומשתנים מבלוג לבלוג תוך שמירה על ציטוט המקור- והקושי למצוא את המקור האמיתי של הרעיון המובע. למרות זאת, היא רואה בבלוג האישי, מרחב להבעת רעיונות, חלק ממרחב של קהילה חושבת ויומן רפלקטיבי המהווה מאגר של רעיונות ומקורות.
הנקודה החמישית היא מושג "חכמת ההמונים" שעל פיו, ישנן דרכים חדשות להבנות ביחד רעיונות והתומך תוכן הבנוי על ידי המשתמש. דבר זה מנוגד בעיניה לחינוך המפוצל לתחומי דעת שבו גוף הידע סטאטי ובלתי משתנה והמורה הוא המומחה היחיד. web 2.0 מטבעו נוגע לתחומי דעת מורכבים ומשתנים והיחיד שבבסיסו אינו מומחה אלא חלק מרשת חברתית של אחרים.
היא מצביעה על בעיה נוספת, משמעותית בעיני, הנוגעת לכך שגם כאשר הפדגוגיה ממוקדת לומד, המערכת החינוכית איננה כזו. התהליכים האדמיניסטרטיביים ודרכי ההערכה כבולים למבנים היררכיים ומבוזרים.
בעיקרון, השאלה המרכזית אותה מעלה Conole היא - האם איפשור של טכנולוגיות ה- web 2.0 לשימוש במערכת החינוך יביא את השינוי, או שנדרש דבר מה נוסף? האם השינוים בפרקטיקה החברתית שמתרחשים תוך אימוץ טכנולוגיות אלה בחברה נראים אחרת כאשר הם מחלחלים לתוך החינוך?
הפער בין הפרקטיקה החינוכית האובייקטיבית והאינדבידואליסטית ובין הפילוסופיה של הטכנולוגיה של web 2.0, החברתיות והסובייקטיביות נראה כבלתי ניתן לגישור. האמנם?

חופשה או עבודה? לעבוד בחברת גוגל

2008-09-02T07:31:00.006+03:00

בכתבה שפורסמה לאחרונה ב CBS NEWS כותב John Blackstone על יתרונות העבודה בGoogle. הוא מלווה עובדים בחברה הנוסעים למקום העבודה באוטובוס יוקרתי ונוח הכולל עמדות עבודה אלחוטיות, אוכלים ארוחות איכותיות ובריאות (בחינם) באחד מ 19 בתי קפה הנמצאים במתחם החברה, מתעמלים בחדר הכושר או שוחים בבריכה בשעות העבודה (כולל כביסת הבגדים בחומרים אקולוגיים) , מקבלים מסז'ים, מעונות יום לילדים בתנאים נוחים...בקיצור כל מה שצריך כדי להרגיש נוח וטוב. Jeffrey Pfeffer מבית ספר למינהל עסקים של סטנפורד אומר:
"Ironically, the hardest thing to copy at Google is not the free food or massages or parking, which anyone can do," says Pfeffer. "The hardest thing to copy and for corporate leaders to get in their heads is that if you hire intelligent people you actually let them use their intelligence." "If you give them freedom, they will amaze you," says Bock. "They'll surprise you with what they come up with." And sometimes, they will come up with great things over one of those delicious free meals."
ובתרגום חופשי- הדבר הקשה ביותר לחיקוי בעבודה בגוגל אינו דווקא תנאי העבודה, אלא ההבנה היא שאם אתה מעסיק אנשים אינטליגנטיים בעבודה ומעניק להם חופש להשתמש באינטליגנציה שלהם, הם יפתיעו אותך בדברים הנפלאים ביותר העולים על הדעת.
Tim Stahmer מהרהר על מאמר זה בבלוג שלו ומעלה שאלה מעניינת הנוגעת לנושא החינוך והלמידה בבתי ספר וחושב שחיקוי של דרך החשיבה של מנהלי Google לא היתה מזיקה גם בבתי ספר:
"That open, collaborative atmosphere at the core of Google’s corporate philosophy should be a fundamental part of teaching and learning in our schools."
בעיניו, האווירה הפתוחה והשיתופית הנמצאת בבסיס החשיבה הניהולית של Google צריכה להיות חלק בסיסי גם בהוראה ובלמידה בבתי הספר בארה"ב.
אין ספק, שמסז' למורה בתום שיעור לא יזיק... ואף שיפור בתנאי ההוראה והלמידה שלנו כמורים וכתלמידים לא יזיק ואף הכרחי לעבודה פורייה. אך בעיניי, תפיסת הלמידה והעבודה הלא פורמלית כמקפצה להישגים, היא זו המהפכנית בחשיבתה ונמצאת בסוד ההצלחה שלהם.

קישור לוידאו של המאמר ב CBS

נוף הלמידה האישי PLE

2008-06-29T22:32:00.005+03:00

פה ושם אני נתקלת בשיח המתקיים בנושא ה- (personal learning enviroment (PLE בעולם האדובלוגרים. השימוש במונח הזה, מצביע על הכלים הטכנולוגיים שמרכיבים את עולם הלמידה- עבודה שלך. או במילים אחרות, היישומים המרכיבים את המרחב המקוון האישי שלך. Scott Leslie מקשר לוויקי שבו נאספו מספר מפות חשיבה מעניינות שמהן ניתן להבין נתונים מעניינים. הוא מחלק את מפות החשיבה שהוא אוסף ל3 קבוצות עיקריות המכילות את הדרך שבה אנשים מגדירים את סביבת (עולם?) הלמידה האישית שלהם: (1) מכוון אנשים (2) מכוון שימוש/ פעולה (3) מכוון כלים. הוא מוסיף גם קבוצה רביעית "היברידית" או "מופשטת" כלשונו, המכילה תערובת של הקודדמים ועוד.
מרתק לבחון את מפות החשיבה השונות זו מזו אשר כל אחת מהן מתארת את נוף הלמידה של האדם ששרטט את המפה, המיקוד במונח PLE הוא האדם עצמו (בניגוד לשרטוט של מפות המתארות רשת חברתית שבה יש סבך של אנשים) ובדרך הלמידה הייחודית שלו הכוללת את רשת האינטרנט ואובייקטים ממשיים קרובים או רחוקים. במאמרון נוסף כותב Scott Leslie, הרהור אודות הוויקי שבו הוא ממשיך ללא הרף לאסוף את המפות "סביבת למידה אישית איננה אך ורק סדרת שרטוטים, הפעולה עצמה של יצירת שרטוט/ ציור כזה, המשגה מעין זו, איננה אך ורק עבור הטכנולוג החינוכי, אלא עבור כל לומד, גם אם לא יגדיר אותה כPLE. לדעת כיצד אתה לומד, וכיצד אתה תופס את המבנים והיחסים שתומכים בלמידה שלך, הוא צעד חשוב לקראת הפיכתך ללומד "מומחה".
למען האמת, עצם החשיפה למפות החשיבה של אחרים ואפילו ההרהור אודות מרכיבי סביבת הלמידה האישית, כבר הופכת את התרגיל הזה לבעל משמעות. אולי שווה לנסות תרגיל דומה גם אצלנו, יש מתנדבים?
לוויקי שפתחתי (נדרש רישום).

פדגוגיה או גימיק?

2008-06-21T11:18:00.010+03:00

Alan Groveman מביע במאמר ב Inside Higher Ed את עמדתו לגבי שימוש בקליקרים (Clickers) בחינוך הגבוה. נושא שאינני בקיאה בו ולא התנסיתי בו כמורה. למרות זאת מצאתי עניין וקווים מקבילים בין השימוש בטכנולוגיה הזו ובין שימוש בטכנולוגיות אחרות בחינוך. הוא כותב: "השאלה שעומדת בפני המשתמשים בקליקרים איננה כיצד להשתמש בקליקרים, אלא מדוע להשתמש בהם מלכתחילה? מה יכולים הקליקרים להשיג שלא יקרה ללא שימוש בהם? האם שימוש בקליקרים יכול להביא לאותן תגובות יצירתיות ומעמיקות, לתשובות ביקורתיות שאותן שואפים המרצים לקבל מכיתתם? האם אנו מטפחים סביבה חינוכית שבה הטכנולוגיה באה במקום הלמידה? אקדמיה הנשלטת על ידי edtechtainment- תערובת של חינוך, טכנולוגיה ובידור, פדגוגיה הנשלטת בידי גימיקים". למרות שקליקרים יכולים להעסיק את הסטודנטים ולעזור בתחרות על תשומת ליבם, הוא רואה בקליקרים פתרון קצר מועד לשאלת הטווח הארוך: כיצד אנו מטפחים סביבה של סקרנות אינטלקטואלית, מפחיתים את השפעת גודלן של הכיתות העצומות ומעוררים מוטיבציה בסטודנטים להעריך את התהליך החינוכי?
אף על פי שיש מרצים המשתמשים בקליקרים כדי לעודד את תלמידיהם להגיב מתוך מחשבה ובהתאמה יש כאלו שיכולים להעסיק אודיטוריום מלא גם ללא הטכנולוגיה. Groveman טוען כי צריך להשתמש בקליקרים כמוצא אחרון ושיש לבדוק את הערך הפדגוגי של הטכנולוגיה לפני כן.
בתגובות למאמר זה, אחד הסטודנטים, Will Brehm מספר על התנסות בכיתה שמנתה למעלה מ-40 סטודנטים אשר חולקה לקבוצות של כ-5. כל קבוצה התבקשה לקרוא מאמר(אחת לשבוע) לנתח אותו או לערוך עליו רפלקציה בבלוג ובנוסף, לכתוב תגובה לבלוג של עמיתים. חוויה זו הביאה אותו, לדבריו, להבנה מעמיקה ולהכנה אמיתית לשיעור.
אותו סטודנט טוען שבמקום להשקיע כספים במערכות טכנולוגיות יקרות, כדאי להשקיע בכיתות קטנות יותר ובמורים טובים יותר. בעיניו, הצלחת הבלוגים היו בזכות המורה שהפעיל אותם. הוא מסכם: "טכנולוגיה איננה התשובה, מורים טובים הם התשובה. מורים דגולים מוצאים דרכים מדהימות לשלב את הטכנולוגיה בכיתתם וכל אותם מורים המשתמשים בטכנולוגיה בצורה לא אפקטיבית, אינם אלא מחפשים דרכים לטשטש הוראה לקויה". Ira Socol כותבת בתגובתה שגם טכנולוגיות אחרות כמו דיון בפורום, גוגל דוקס, ועידות חוזי בסקייפ תומכות בדרכי הוראה שונות כפי שספרים ולוח וגיר עושים. שאלת השימוש בקליקרים איננה שאלה טכנולוגית, אלא, בין השאר, האם החוויה החינוכית מועצמת על ידי הגבלת תגובות הסטודנט למבחר מצומצם של תשובות?
Phil Hultin מסיק שהקליקרים יכולים להיות כלי נהדר לחלק מהשיעורים אך לא לכולם. אם אתה חושב שכלי יכול לסייע לך, השתמש בו ואם לא, זנח אותו.

למרות חוסר הנסיון האישי שלי בטכנולוגית הקליקרים, אני חשה צורך להשליך את הנאמר לגבי טכנולוגיות שונות העולות וצצות כפטריות לאחר הגשם ולעיתים עולות כסף רב. כפי שהדיון נסב אודות קליקרים, הוא היה יכול להיות אודות כלים טכנולוגיים אחרים המשמשים בהוראה בכל רמות החינוך.

מרשם למורה טוב?

2008-06-08T00:06:00.008+03:00

מהבלוג של ויקי דייויס, הגעתי אל הוידאו הבא המתאר את משחק "הפרופסור המטורף" שהגה המורה שבסרטון והמתאר תהליך הוראה יוצא דופן שבו המורה מנהל משחק בן 4 שלבים שמטרתו לקרב את הקריאה ולהביא לאהבת הקריאה.

בצפייה בסרטון, היו שתי סוגיות שעלו במחשבתי: האחת נגעה למשחק עצמו והתייחסות אל קריאה כאל דבר מעורר התלהבות, מקום שבו אפשר להפעיל כישורים דרמטיים, הוראת עמיתים או אסטרטגיות אחרות שמיועדות להגביר את אהבת הקריאה.
הסוגיה השנייה היתה מידת השליטה האבסולוטית של המורה בכיתה למרות הכאוס לכאורה שנוצר שם (אפילו במידת הקולניות של המשחק). השליטה בכיתה העלתה בי זכרונות עמומים מהטירונות ותחושת אי נוחות.
בחיפוש קצר, מצאתי מספר לא מבוטל של סרטוני וידאו המתייחסים לשיטה מרשמית זו הנקראת "power teaching" ואפילו סרטון אחד שבו ילדה בת 11 מלמדת בשיטה הזו את כיתתה. בכל הסרטונים היה שקט מוחלט בכיתה והקשבה מוחלטת להנחיות.
התחושות שלי נעות מדחייה מוחלטת של השיטה ועד המחשבה המנקרת "אבל המורה מצליח ללמד ואפילו לנווט את הכיתה ללמידת עמיתים ואולי גם לאהבת הקריאה".
ראיתי שם חוש הומור של מורה, הפגנת מנהיגות, יכולת לנווט את הכיתה.. לא ראיתי אהבה, חום או רוך של המורה כלפי תלמידיו. אולי השיטה יעילה אך בעיני היא חסרה את המרכיב האנושי שהופך את המורה למורה.
דוקא בסרטון הישן - נושן הזה, אשר במבט ראשון מעורר חלחלה וזכרונות ילדות בלתי נעימים, מודגש בסופו של דבראותו צד אנושי וחם של המורה.

במורים אנו שמים את מבטחנו...

2008-03-28T23:58:00.003+03:00

במשפט זה נפתחת רשימה שכתב Henry Hepburn לפני מספר ימים והוא אחד משרשרת מאמרים ותהיות מתמשכות על אותה הצלחה של ילדי פינלנד שהזכרתי במאמרון הקודם.הוא מראיין את Reijo Laukkanen, חבר בועדת החינוך הלאומית המנסה לפרט את עקרונות החינוך הפיני. הוא מדבר על תמיכה מאסיבית בתלמידים חלשים, על חלוקה להקבצות והתנגדות לבתי ספר פרטיים. דגש מיוחד ניתן לפרופסיונליזציה של המורים, והכבוד הרב למקצוע ההוראה (10% מבוגרי האוניברסיטה המצטיינים מגיעים לעסוק במקצוע ההוראה). הוא יועץ למערכות חינוך אחרות בעולם: "אי אפשר לשנות מערכת חינוך ואת הקווים המנחים שלה מדי שנה, ההצטיינות במבחן פיזה התרחשה בעיקר בשל החלטות שנעשו בשנות ה-80)".
ג'יי הורוויץ הפנה את תשומת ליבי למאמרון בבלוג של Ewan McIntosh שבו גם הוא מתייחס להישגים של פינלנד במבחנים הבינלאומיים. הוא מעלה ומדגיש עוד כמה נקודות מהמאמר הראשון ואני מוצאת עניין בשתיים מהן:

The prevailing atmosphere is one of quiet diligence. The secret appears to be in the placing of trust in pupils, allowing them to make the big decisions about what school should be to them…

אוון מקינטוש רואה בכך אפשרות להשמעת הקול האישי של התלמיד ובאותו עניין, מוסיף:

Pupils lead and teachers play a supporting role....

אינני חושבת שניתן לשכפל הצלחות של תרבות אחת לתרבות אחרת, בעיקר כאשר מעורבים גורמים רבים נוספים, אך בודאי ניתן ללמוד מהמאמצים של אנשי חינוך בכל העולם להבין מה כל כך משובח במערכת החינוך וההוראה של פינלנד.

מדוע ילדי פינלנד כל כך חכמים?

2008-03-24T11:41:00.010+02:00

במאמר של ה- WALL STREET JOURNAL כותב Ellen Gamerman כי הצלחתם של הילדים הפינים במבחני פיזה, הם מקור לתהייה ולשאלה על ידי אנשי חינוך בארה"ב. ניסיתי לתמצת את עיקרי המאמר ומצאתי את עצמי תוהה אודות הבדלים וקווי דמיון בין מערכת החינוך הפינית ובין זו שלנו והאם נכון להשוות בין תרבות כה שונה, לתרבות שלנו. לכן, החלטתי שלא להביע דעה אלא לנסות להביא את המאמר באופן אובייקטיבי עד כמה שניתן:

הילדים בפינלנד (והכוונה לגילאי 15 הנבחנים במבחנים אלה) אין תלבושת אחידה, הם אינם מכינים יותר מחצי שעה של שיעורי בית ביום, אין להם כיתות מחוננים ויש להם מעט מאד מבחנים הקשורים בסטנדרטים, הם מבלים שעות רבות מול המחשב, צובעים את שערם מאזינים למוזיקת "heavy metal" וראפ כמו עמיתיהם האמריקאים (והישראלים) ואינם מתחילים את לימודיהם בבית הספר לפני גיל שבע. למרות זאת, בכיתה ט' הילדים הפינים מובילים בין 57 ארצות הנבחנות במבחנים אלה, במתמטיקה במקצועות מדעיים ובקריאה. כל זאת בדרך להפיכתם לחברה שבה העובדים נחשבים בין היצרניים ביותר בעולם.

כ- 400,000 תלמידים בני 15 מכל העולם עונים על שאלות רב- ברירתיות וכותבים חיבורים במבחן שמודד חשיבה ביקורתית ויישום הידע. נושא טיפוסי היה "דונו בערך האמנותי של גרפיטי". אז מה הוא סוד הכישורים הגבוהים של תלמידי פינלנד? מחנכים מכל העולם ניסו ללמוד את סודה של המדינה ומצאו עניין פשוט אך לא קל: מורים בעלי הכשרה מעולה וילדים האחראיים ללמידתם. המורים יוצרים שיעורים המותאמים לתלמידיהם "אין לנו נפט או עושר טבעי, ידע הוא הדבר שיש לאנשי פינלנד." בהצצה לתוך בתי הספר, ניתן לראות גישה של חזרה לבסיס. אין נבחרות ספורט או נשפי סיום מפוארים ואין גם כיתות מחוננים, המחנכים הפיניים מאמינים שהם משיגים תוצאות טובות יותר על ידי התמקדות בתלמידים החלשים יותר מאשר בחזקים. הרעיון הוא שתלמידים חזקים יכולים לעזור לתלמידים הממוצעים בלי לפגוע בהתקדמות האישית שלהם. אם הם מוצאים שהשיעור קל מדי, הם מקבלים עבודה נוספת.התלמידים קוראים למורים בשמם הפרטי והחוקים היחידים הם, איסור על הכנסת טלפון סלולרי, איי-פוד או...כובעים. התלמידים המורדים יותר צובעים את שערם לשחור או לורוד ולובשים גופייה ונעלי עקב במזג האוויר הקר עם אביזרים הולמים, מחפשים תשובה לכל שאלה ב Google גולשים ברשתות חברתיות ושומעים מוסיקת Heavy metal.

במסלול להכשרת מורים, פרחי ההוראה עובדים עם ילדים כאשר מוריהם צופים בהם ומעריכים את עבודתם. המורים חייבים להחזיק בתואר M.A והמקצוע הוא תחרותי במידה רבה, לכל משרה יש יותר מ-40 מועמדים. המשכורת דומה למשכורת בארה"ב אך יש להם יותר חופש מקצועי.המורים הפינים בוחרים את הספרים ומתאימים את השיעורים תוך כדי אימון התלמידים לעמידה בסטנדרטים הלאומיים. "ברוב הארצות החינוך נראה כמו מפעל מכוניות, בפינלנד, המורים הם היזמים" אומר מר Scleicher מהOECD הפריסאי. מבחינה טכנולוגית, המחנכים עובדים עם לוח וגיר ומקרני שקפים מיושנים (ובמחשבי ספריית בית ספר אין חסימת אתרים) אך למרות זאת, רמת ההוראה היא מיטבית.

הסבר אחד להצלחה הפינית הוא אהבתם לקריאה. יש ספריות בקניונים וספריות ניידות הנוסעות לאזורים המרוחקים. הסבר אחר יכול להיות השפה- האוכלוסייה הומוגנית במידה רבה יש מעט תלמידים שאינם שולטים בשפה הפינית ואין דיבוב לסרטים (כפי שיש בארצות אירופאיות שונות) הילדים נאלצים לקרוא את התרגום לסרטים. ברמת ההכנסה וההשכלה אין שונות רבה בין הפינים ופינלנד נהנית רמת מחיה הנחשבת בין הגבוהות בעולם.

בשלושת השנים האחרונות ללימודים, יש הפרדה לרמות של לימודים המבוססות על ציונים; 53% לומדים בבתי ספר עיוניים והשאר בבתי ספר מקצועיים (כולם נבחנים בבחינת PISA).אחוז הנשירה מתיכוניים עיוניים הוא כ- 4% ומתיכונים מקצועיים, כ- 10%. המדינה משקיעה 7,500$ בתלמיד לשנה והפער בין הישגי בתי הספר הוא הקטן ביותר בבחינת הPISA. בהמשך,מבחינת ההשכלה הגבוהה- הלימוד באוניברסיטאות הוא בחינם וההבדלים בין האוניברסיטאות מבוססים על ההתמחויות האקדמיות שלהן.

האם ניתן ללמוד משהו ממערכת החינוך הפינית? קו מוביל במאמר היה מתן עצמאות לתלמידים בחייהם, בלמידתם ואפילו באוכל שאותו הם בוחרים במזנון בית הספר. גם למורים יש עצמאות רבה בהוראתם ואפשרות להשמיע את קולם האישי, גם הכשרתם מעמיקה ומקיפה. ואולי זו אהבת הקריאה? או שעולם כל כך שליו ואחיד כמו עולמם של הפינים, מאפשר להם להיות פנויים ללמידה ולהצלחה במבחנים?

לקריאה נוספת: היערכות למבחני פיזה 2009

ילדים מדברים ווב 2.0

2008-02-22T14:09:00.004+02:00

- אני צריכה לשנות את השעה בigoogle שלי, היא מעודכנת לצרפת במקום לישראל- סתם, כי ניסיתי לראות מה יקרה..."
- "מה זה שווה? (לומדה ללימוד אנגלית) אני לא יכול לשנות את התוכן או להעלות תוכן משלי לכאן!"
- "אה...אתה לא מבין כלום! לא תוכל לכתוב סיפורים בבלוגים של בית ספר!!"
- "למה הגוגל דוקס לא נפתח?" אני צריכה לתעד את השיעור!"
- " מה זה פייסבוק? יהיה לנו אחד כזה משלנו?"
- "תראי איזה וידאו יפה יצרתי באנימוטו בבית...שלחתי לך אותו בדואר אלקטרוני, למה לא כתבת עליו בבלוג של בית ספר...?"
- "איזה כיף, כשאני מפרסמת את מה שאני כותבת אני יכולה להמשיך לכתוב גם מהבית.."
- "אני רוצה להחליף אוואטר ברשת החברתית, מותר אוואטר של ילד שיושב על אריה?"
- "כתבתי סיפור בבלוג, למה לא כתבת לי תגובה?"

....ילדים מדברים ווב 2.0, ילדים מדברים למידה אחרת...?

להיות או לא להיות...אנלפבית טכנולוגי

2007-09-15T17:34:00.000+03:00

כמי שעוסקת בהדרכת מורים בשנים האחרונות, לא אחת אני נתקלת במנהל/ת התורנ/ית האומר/ת בנימת התנצלות קלה משפט כזה: "המורות שלי פשוט אינן מחוברות לנושא המחשבים"/ "המורות בצוות מבוגרות"/ "חבל להן על השיעורים"..(!)/ וואריאציות נוספות.
לאחרונה קראתי (ולצערי אינני זוכרת מי הכותב) מאמרון של אחד האדיובלוגרים שכתב שמכיוון שהוראה אינה מקצוע טכנולוגי מעצם טבעו והפונים לעסוק בו אינם דוקא בעלי משיכה לתחום זה, קשה לצפות שמורים יצטיינו בשליטה בטכנולוגיה. האמנם?

והנה, היום פירסם קארל פיש מאמרון די נזעם בעניין זה ובסופו הוא מסכם וחוזר על מסר שאותו פרסם לפני כשנה:
"If a teacher today is not technologically literate - and is unwilling to make the effort to learn more - it's equivalent to a teacher 30 years ago who didn't know how to read and write".,

למעשה, הוא מגיב כאן למאמרון שפירסם טרי פרידמן באותו עניין שמסכם זאת ב"עלינו להפסיק להיות נחמדים..."
המסר הברור שבו גם אני מאמינה ואותו אני גם אומרת לאותם מנהלים שגם הם ברובם אינם שולטים ברזי הטכנולוגיה, הוא שאין ברירה. כל אותם מורים שמסרבים או מתנגדים או מדשדשים בשולי הword המצומצמים, חייבים להיות בעלי אוריינות טכנולוגית אחרת הם כבר לא רלוונטים.
אני סבורה שעלינו להמשיך להיות נחמדים, אך אסרטיביים במסר הברור שהאחריות מוטלת על כל מורה להגיע לרמה טכנולוגית שבה לא ירגיש חסר בטחון מול תלמידיו.
או במילותיו של קארל פיש:

In order to teach it, we have to do it. How can we teach this to kids, how can we model it, if we aren’t literate ourselves? You need to experience this, you need to explore right along with your students. You need to experience the tools they’ll be using in the 21st century, developing your own networks in parallel with your students. You need to demonstrate continual learning, lifelong learning – for your students, or you will continue to teach your students how to be successful in an age that no longer exists".