יום שלישי, 9 בדצמבר 2008

מיומנויות המאה ה-21, ידע והערכה

למרות שמיומנויות המאה ה-21 אינן מהוות חידוש בפני עצמן, אין ספק שבעידן הנוכחי כמו גם בעתיד הנראה לעין, נדרש מבוגר ביה"ס להיות בעל יכולות יצירתיות, גמישות, יכולת הסתגלות לחידושים ומסוגלות לחשיבה ביקורתית, יותר מאשר בעבר. צריך להדגיש כי מיומנויות אלה מבוססות על בסיס ידע שאי אפשר בלעדיו. בודאי שאין בהדגשת חשיבות מיומנויות אלה משום המעטה בחשיבות של רכישת ידע והבנה של תחומים רבים.
על כך כתוב בדו"ח ה-national center on education and the economy : "בעולם שבו יחיו התלמידים של היום תדרש רמה גבוהה מאד של קריאה, כתיבה, ספרות, היסטוריה ואמנויות שיהוו יסוד שאי אפשר לוותר עליו עבור רוב האנשים שישמשו ככוח העבודה".
גם Daniel Willingham כותב על מיומנויות המאה ה-21: "מיומנויות אלה דורשות הבנה עמוקה של תחום הדעת והשגת הבנה כזו איננה קלה, בלשון המעטה. הבנה רדודה דורשת ידע של מספר עובדות, הבנה עמוקה דורשת ידיעת העובדות וידיעה כיצד העובדות תואמות או קשורות זו לזו- ראיית השלם. אין זה פשוט. מיומנויות כמו- חשיבה ביקורתית, יכולת ניתוח או יצירתיות קשורות לתוכן. יש לנתח תוכן היסטורי באופן שונה מניתוח תוכן ספרותי. מרבית התלמידים אינם רוכשים ידע עמוק של נושאי ליבה ולכן, אין טעם להדגיש ניתוח או חשיבה ביקורתית אלא אם מתייחסים לתוכן הבעיה ברצינות. אין אחד ללא השני". Elena Silva בדו"ח נוסף של Education Sector מתייחסת לדרישות האינטלקטואליות הנדרשות בשוק העבודה של המאה ה-21 ולצורך הקיים במדידת המיומנויות הללו. היום, כך נטען, סטודנטים, עובדים ואזרחים מן השורה נדרשים לפתור בעיות בעלות היבטים מרובים על ידי הפעלת חשיבה יצירתית והפקת רעיונות מקוריים ממקורות מרובים של מידע. ועל כן יש צורך במבחנים שימדדו את היכולת לעשות כך. נקודת המוצא של הדו"ח היא שאין צורך במבחנים נוספים למדידת מיומנויות אלה, נדרשים מבחנים טובים יותר שייבדקו את יכולת התלמידים להשתמש במיומנויות שנדרשות על מנת שתלמידים יצליחו בעידן הנוכחי. הדוגמא הניתנת היא (CWRA (College Work and Readiness Assessment .
בדוגמא הניתנת בדו"ח, הציבו בפני תלמידים בעיות אותנטיות כגון טיפול בעומס תנועה בעיר, המתרחש בשל גידול בנפח האוכלוסיה בעיר. לתלמידים ניתנו דו"חות מחקריים ומסמכים אחרים שיכולים לעזור להם לנסח את תשובותיהם. נדרש מהם להפגין יכולות בקריאה ובמתמטיקה כמו גם מיומנויות גבוהות יותר שכוללות מיומנויות הערכה, ניתוח מידע ויצירתיות בדרך שאותה הם מציעים ליישום המידע הנוגע לבעיות אמיתיות.
ניתן למצוא פגם בכך שלתלמידים ניתן מידע מוכן ונאמר להם שהתשובות עשויות להמצא בו. נראה כי הדבר עשוי להגביל את היצירתיות שאותה הם יכולים להפגין. ייתכן שתלמידים שחושבים "מחוץ לקופסא" יחשבו על פיתרון שאינו נמצא באותם דו"חות מחקריים , אלא במקום אחר דווקא. למרות זאת, אין ספק שמבחנים כאלה עשויים "לספק את הסחורה" יותר טוב ממבחנים רגילים.

2 comments:

Or-Tal Kiriati אמר/ה...

הי אריאלה
תפיסת המבחנים הרב-תחומיים, כמו גם שיעורי בית רב-תחומיים (כפי ששמענו אמש בכנס...) היא תפיסה מעניינת. אבל השאלה היא עד כמה היא ישימה ועד כמה תהיה מקובלת על ידי המערכת כאמצעי הערכה אמיתי.
האם את יכולה לדמות שינוי של מבנה בחינות הבגרות למשל? במקום בחינת דקלום בפיזיקה, מתמטיקה וכימיה, עבודת מחקר המשלבת את שלושת התחומים הללו - בוודאי יכולה לתת תמונה נאה לגבי הטמעת והבנה של החומר אצל התלמיד ובסיס נפלא להערכה אמיתית. אבל האם את רואה את המורה למתמטיקה, המורה לפיזיקה והמורה לכימיה מוותרים כל אחד על זכותו להערכה בלעדית בתחומו??

lariell אמר/ה...

אור-טל,
שמחתי לפגוש את הפנים שמאחורי kids4kids.
השאלה איננה אם המורה למתמטיקה והמורה לפיזיקה והמורה לספרות יוותרו... העניין הוא שאפילו בתוכניות הלימודים של משרד החינוך יש הצהרת כוונות ותפיסה רעיונית שמובילה לתפיסה בין תחומית.
האם מה שאני חושבת ישנה את פני החינוך? גדולים וחשובים ממני חשבו על כך כבר מאות שנים והחינוך לא השתנה.