יום שבת, 15 בדצמבר 2012

פדגוגיה חדשנית או פדגוגיה מחדשת?המקרה של ספרי לימוד אלקטרוניים

המונח "פדגוגיה חדשנית" צריך להיבחן בעיניים ביקורתיות וזהירות ותוך הבנה של המשמעות ההיסטורית, התאורטית והמעשית של הפדגוגיה. האם פרקטיקות פדגוגיות שבהן המורה מרצה מול כיתה תוך שימוש בלוח אינטראקטיבי (אולי משתמש בהמחשות ובסרטונים ואולי גם משתף את התלמידים הניגשים אל הלוח) יכול להיחשב כ"פדגוגיה חדשנית"? האם שימוש של התלמידים במחשבים ניידים, טאבלטים או ספרי לימוד אלקטרוניים תוך ישיבה סדורה בכיתת הלימוד, שימוש במערכות ניהול למידה מבוקרות המאפשרות מעקב נוח הוא חדשני? האם למידה ניידת השוברת גבולות זמן ומקום , הינה חדשנית בהכרח בהיבטיה הפדגוגיים?
נראה כי הכלים הטכנולוגיים החדשים יכולים לאפשר ולזמן אפשרויות פדגוגיות מגוונות השאובות ממסורות הוראה ישנות או אפילו עתיקות-יומין. המסורות הללו של פדגוגיה דיאלוגית, ביקורתית, הוראה לשם למידה פעילה ויוצרת של הלומד, יכולות להתאים לעידן הדינמי שבו אנו חיים היום. לפיכך אני מציעה להשתמש במונח "פדגוגיה מחדשת", כזו הרואה את העבר הרחוק כבסיס להתחדשות בהווה ובעתיד.הוספת טכנולוגיה כלשהי לדרך פדגוגית קיימת, הנהוגה מאז פרוץ העידן התעשייתי אינה חדשנית. בהמשך, אתייחס לספרי לימוד אלקטרוניים כהמחשה לטענה זו.
ספרי לימוד אלקטרוניים הם דוגמה לטכנולוגיה חדשה באופן יחסי - טרנד חדש יחסית (הצומח בעיקר מהימצאותם של מכשירים דיגיטאליים זולים באופן יחסי בידי חלקים נרחבים מהאוכלוסייה) ההולך ותופס תאוצה. הטמעתם במערכת החינוך יכולה להביא שינוי (פדגוגי) או להשאיר את המצב על כנו. נראה כי הנוחות של נשיאת כמות גדולה של ספרים במכשיר אלקטרוני אחד קל-משקל, האפשרות לעדכון מתמשך, כמו גם הניידות והזמינות המתמדת של הטקסטים, אכן מהוות שיקול לרכישה ולשימוש בכלי הטכנולוגי בתהליכי ההוראה. האם ניתן לכנות זאת "פדגוגיה חדשנית"? האם השימוש בספרים אלקטרוניים מזמן בהכרח שינוי של דרכי ההוראה, הלמידה וההערכה? ואם כן, אילו דרכים?
כיום, ניתן למצוא ספרי לימוד אלקטרוניים המאפשרים למורים לכתוב הרחבות והבהרות של הטקסט, להטמיע בו גרפים וסימולציות הממחישים את הנתונים,להוסיף סיכומים ולהשתמש בכלים כגון לוחות זמנים ומחשבונים כדי לתמוך בלמידה מובנית ובהערכה מעצבת. בנוסף, המורה יכול לקיים דיאלוג אודות הטקסט עם תלמידיו ולספק משוב למידה מעצב ומתמשך.
הלומדים בספרי לימוד אלקטרוניים יכולים ללמוד בדרכים חברתיות ומשתפות יותר ובדרכים הנותנים מקום לידע האישי שלהם ואפילו תוך התאמה אישית של חומר הלמידה או דרכי ייצוגו. הספר יכול לפתוח אופציות של כתיבה ויצירה פעילה במרחב שבו הלומד אינו פאסיבי ואינו לבד מול הטקסט.
דרכי הלמידה יכולות לכלול שיתוף של המורה ועמיתי הלמידה בהערות על גבי הטקסט , תקשורת עם אנשים נוספים הקוראים את הטקסט שבאותו דף (גם אם אינם שייכים לקבוצת הלמידה המידית), "עריכה משותפת" (co- authoring) שבה תכנים בספרי הלימוד נכתבים בצוותא, הנחייה מוטמעת (שבה קוראים יכולים לדון על, לבקש הסבר או להסביר קטע קשה לקריאה) ועוד. הטקסט הדיגיטלי בספר לימוד דיגיטלי כולל היפר קישורים, סרטונים ויישומונים מוטמעים כמו גם כלים נוספים המובנים במכשירים הללו כגון, הקלטת קול, מצלמה, מכשיר ניווט לוויני (GPS) וחיישן תנועה (tilt sensor). יישומים וכלים אלה ואחרים, יכולים לשנות את התפיסה ולהעמיד באור חדש את המהות של ספר לימוד בכלל ושל טקסט לימודי בפרט, את תפקידו של המורה ואת דרכי הלמידה של הלומד ובכך אולי להצביע על שינוי שיכול להתקיים ופדגוגיה שיכולה להתחדש.
ספרי לימוד אלקטרוניים יכולים להכיל בתוכם מערכות ניהול למידה והערכה מובנות המספקות משוב בדרך מתוכנתת מראש (בהתבסס על איסוף נתונים וניתוח הרגלי הקריאה והיצירה של הלומד), כמו גם על ידי הערות ובקשות לסיוע ומעורבות של המורה ושל עמיתי הלמידה. מחד, איסוף נתונים יכול לייעל, לתמוך ולקדם את הלמידה תוך מתן משוב דיאגנוסטי מייעץ ומאידך, איסוף זה יכול גם לשמש לצורך בקרה, מדידה ומעקב של תפוקות למידה העומדות בסטנדרטים מוכתבים. בהתייחסות לאפשרויות שהספרים הללו יכולים לזמן, כדאי לערוך חשיבה מחודשת אודות מטרות ההערכה ודרכיה במרחב הלימודי שהספר האלקטרוני יכול לספק.
לסיכום, ספר הלימוד האלקטרוני, שהכלים הטכנולוגיים שבו מתפתחים ומשתפרים בתדירות גבוהה יכול אם כן, כבר היום לאפשר התחדשות עקרונות פדגוגיים של למידה פעילה, יצירה ולמידה בחברותא, דיאלוג, הפעלת חשיבה ביקורתית והתמודדות יעילה עם הצפת המידע. אבל הסתנוורות מהנצנוץ שבטקסט האלקטרוני ושימוש בספרים הללו כבספרי הנייר הוותיקים אשר לא ינצל את האפשרויות הגלומות בהם, יביא לכך שהאדרת תהיה חדשה אבל אנחנו נשאר עם אותה גברת.

תודות- בגיבוש מחשבות שמופיעות כאן נעזרתי בידידי ג'יי הורוויץ

2 comments:

שפי אמר/ה...

יפה כתבת ויפה הזהרת מפני התופעה שבה, למעשה, תכונות הפדגוגיה נקבעות על-ידי הטכנולוגיה. כביכול, כאשר משתמשים בטכנולוגיה חדשה הפדגוגיה נהיית לחדשה.
אבל כדאי להיות קצת יותר זהירים. הכנסת ספרים לכיתות (בימי הביניים למשל) היתה הצמדת טכנולוגיות חדשות (אז) לפדגוגיה וללמידה. אפילו נכתב ספר שהיה בשימוש כמה מאות שנים, ללמד כיצד לומדים מקריאת ספר.
ועוד דבר, כיצד ידעו אנשי החינוך שהם מנצלים את הטכנולוגיה לעומקה מבלי שיבינו אותה? לא רק שאין סיכוי, מקלוהן ניבא שללא הבנת הטכנולוגיה, המשתמשים ישתעבדו לטכנולוגיה ולא ידעו להשתמש בה באופן מתוקן. יבוא יום והמורים ידרשו להבין את מהות המכשירים שהם מכניסים לכיתות לפני שהם משלחים אותם בתלמידים. עד אז....

אברום רותם, אלא מי? אמר/ה...

כדאי להיזהר בסלט שאנו עושים בין פדגוגיה טובה, שלא משנה מה גילה, לבין הדיגיטציה של המידע להן נחשף הלומד, כולל אמצעי תקשורת והפקה מקוונים. לכן לדבר על "טרנד חדש" (ספרים דיגיטליים) פשוט לא הולם את המציאות. להבחין, אך ודאי לא להפריד, בין סביבת למידה דיגיטלית, שהיא הסביבה שתופסת מקום של כבוד בהוראה-למידה לבין פדגוגיה ישנה וטובה. ויפה שעה אחת קודם.
לדבר על סביבה כזו כטרנד (יעני משהו חולף) זה פשוט אשליה ואי הבנה של המציאות החינוכית המתגבשת לנגד עיננו. ובתכלס - למצוא את השילוב הנכון בין עקרונות למידה טובה, ללמידה הדיגיטאלית שהופכת לבת בית בחינוך, ללא כל התחשבות (וטוב שכך) בדעת חינוכאים שמתקשים להיפרד מהידוע והמוכר. הרכבת עוזבת את הרציף, ומומלץ מאד להיות עליה. ויפה שעה אחת קודם, כשהאתגר כמו שציין כאן שפי, הוא ניצול נכון באמצעות הבנה מעמיקה יותר של האמצעים הטכנולוגים, לצד היכרות עם הפדגוגיה שמעל לזמן, להיסטוריה ולמקום.