2011 שנת הקוד

Jeff Utecht בלוגר, יועץ לשילוב טכנולוגיה בחינוך ואיש חינוך,  מכנה את השנה האחרונה כשנת ה- QR code. כפי שניתן לראות, קוד QR בנוי כריבוע ששלושה מקודקודיו מכילים ריבועים קטנים המשמשים עוגנים. בין הריבועים עובר קו מקווקו הקשה לזיהוי בעין אנושית, וריבוע נוסף קטן יותר העובר מהקודקוד הרביעי. באמצעות תוכנה שאותה מורידים למכשיר סמארטפון, או אף למחשב רגיל המכיל מצלמה. ניתן לסרוק בקלות את הקוד ולקבל את המידע המוצפן בו. ניתן ליצור קוד כזה בתוכנת ענן כמו Kaywa התומכת גם בעברית. אני מוצאת שיש משהו קסום בקודים הללו, מעין כתב סתרים מוצפן, המכיל בתוכו את הרמז לאוצר הגדול - המידע. יש המשתמשים בו לשיווק, כמו הצפנת כרטיסי ביקור מפורטים,  או הפנייה לאתר חברה מסויימת ויש המשתמשים בו לפירוט נוסף של מרכיבים במזון או ..השמים הם הגבול. נראה כי הקודים משמשים פעמים רבות לחיבור בין האנאלוגי לדיגיטלי ולעיתים קרובות הדפסתם/ הדבקתם על נייר ובסריקתם מספק את המעבר משימוש בחומר מודפס לעולם הדיגיטלי.

בשנתיים האחרונות ניתן למצוא רשומות ומאמרים של אנשי חינוך לא מעטים אודות קודים אלה ופוטנציאל השימוש בהם בחינוך. Vicki Davis כותבת בבלוג שלה כבר במאי 2011, כיצד לעבוד עם הקודים הללו ומספר רעיונות לשימוש בחינוך. היא כותבת שיש שלוש סיבות עיקריות לשימוש בקודים אלה בכיתה:

א. חיסכון בזמן

ב. חיסכון בנייר

ג. שימוש בהתקנים ניידים ללמידה*

אני סבורה ששימוש בקודים יכול להרחיב את גבולות המידע שבו משתמשים בכיתה וליצור אווירה של הרפתקה והזדמנות לעידוד היצירתיות, הן של המורה והן של התלמיד.

בחיפוש ברשת אחר רעיונות המצדיקים שימוש בקודי QR ללמידה מצאתי כי מורים ברחבי העולם, ששים לשתף בהצלחות בתחום. למעשה, הרשת מוצפת בדוגמאות טובות יותר ופחות של שימושים אלה.

להלן מספר רעיונות יצירתיים:

1. יצירת פודקאסט או סרטון אודות ספרים בספריית בית הספר והדבקת קוד QR על עטיפתו, כך שהקורא הפוטנציאלי יכול לקבל מידע נוסף, או אף הקראת פרק מתוך הספר באמצעות סריקת הקוד. 

2. הדפסת קוד QR על דף עבודה ללימוד שפה זרה ובו קישור להקלטה של מילים קשות או הקראה של הדף.

3. קוד המקשר להקלטה של שיעור והטבעתו בלוח שנה התלוי בכיתה

4. למשחק "חפש את המטמון" חינוכי ברחבי היישוב או ברחבי ביה"ס.

ניתן למצוא שימושים מקוריים והרחבה נוספת בבלוג של אודי מלכה ברשת "שלובים".

למרות זאת, נראה שכמו בכל תחום טכנולוגי חדש, לעיתים ההתלהבות מהטכנולוגיה מאפילה על שיקול הדעת בשימוש בטכולוגיה וניתן למצוא גם לא מעט רעיונות ותיעוד של שימוש בקודים שאינו באמת מוסיף ללמידה, אלא רק משמש כגימיק. בשימוש בקודים, כמו בכל טכנולוגיה, צריך לשאול את השאלה, מה הוא הערך המוסף ומה הן מטרות הלמידה שאותן הוא משרת.

לרעיונות נוספים ניתן לצפות בסרט המצורף שצולם על ידי McGuffey School District in Claysville, USA

 

* תרגום חופשי ופרשנות אישית על המשפט:

They provide a link to mobile devices that help students do their homework and follow along.

הצלחתה של מערכת החינוך בפינלנד - סקירה נוספת

מדי מספר חודשים, מתפרסם גל של מאמרים המנסים להסביר את הצלחתה של מערכת החינוך הפינית במבחנים הבינלאומיים ובאחוז הבוגרים הממשיכים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. בשנת 2000, הגיעו ילדי פינלנד למקום הראשון בקריאה במבחני פיזה. שלוש שנים אחר כך, הם הובילו גם במתמטיקה. בשנת 2006 פינלנד הגיעה למקום ראשון מבין 57 מדינות (וכמה ערים) גם במדעים. למרות ירידה בתוצאות שהתפרסמו בשנה שעברה (מקום שני במדעים, מקום שלישי בקריאה ומקום שישי במתמטיקה), פינלנד ממשיכה לככב כמודל להצלחה חינוכית ולימודית.מאמר ארוך שהתפרסם ב- Smithsonian Magazine מביא מספר היבטים בחינוך הפיני ומנסה לשרטט פרופיל של מערכת החינוך תוך השוואה של מספר היבטים לחינוך בארצות הברית ובנורבגיה השכנה: בפינלנד, מדינה שאוכלוסייתה מונה 5.4 מליון בני אדם, כמעט חצי מהתלמידים בבתי הספר היסודיים הם מהגרים- מסומליה, עיראק, רוסיה, בנגלאדש, אסטוניה, אתיופיה ומדינות אחרות.
במערכת החינוך בפינלנד עובדים 62,000 אנשי חינוך ב-3,500 בתי ספר מלפלנד ועד טורקו (Turku). אנשי מקצוע אלה, נבחרים מבין  10% בעלי התואר הראשון הטובים ביותר על מנת להמשיך ללימודי תואר שני הנדרש לחינוך. בפינלנד אין בתי הספר חייבים להנהיג מבחנים סטנדרטיים, חוץ ממבחן אחד בסיום השנה האחרונה בתיכון. אין ranking או השוואות ותחרות בין תלמידים, בתי ספר או מחוזות. כ-30% מילדי פינלנד מקבלים סוג כלשהו של עזרה בתשע השנים הראשונות ללימודיהם. בתי הספר הם ציבוריים וממומנים ממשלתית ומנוהלים על ידי אנשי חינוך בלבד. אחוז הבוגרים מבתי הספר התיכוניים, עיוניים ומקצועיים כאחד הוא 93%.
המאמר כולו שווה קריאה, ומכיל פרטים נוספים כמו אורך חופשת הלידה של הורים, השירותים אותם בתי הספר מספקים, סיבסוד של מעונות יום ועוד. נראה כי בין השורות כי הצלחתה של פינלנד איננה קשורה רק למבחנים אלה או אחרים, תחרות והשכלת המורים, אלא לחברה וממשלה אשר מגלה אכפתיות אמיתית לרווחתם של הילדים ולמשפחותיהם.

מה חדש?

אינפוגרפיק של ההיסטוריה של הטכנולוגיה בכיתת הלימוד, גרמה לי לחשוב שוב על מקומו של החינוך היום (2011) ברצף של שימוש בטכנולוגיות. החל ממחבט שעליו חרותות אותיות ופיוט דתי שעל התלמידים להעתיק על מנת ללמוד את אמנות הכתיבה, מחבט היכול לשמש גם על מנת לחבוט בתלמיד סורר וכלה ב-iPad המזכיר בצורתו את לוחות הצפחה של המאה ה-19.
מעניינת במיוחד, מכונת ההוראה של סקינר שמסביר את מאפייניה המתאימים ללמידה אפקטיבית והתאמה אישית של הלמידה- סקינר טוען כי ההתאמה האישית ללמידה מאד מאפיינת את המכונה, לעומת טכניקות ההוראה מיושנות שבהן כל הכיתה לומדת באותו קצב, התלמיד המצטיין יכול כאן לנוע קדימה בקצב מהיר והתלמיד האיטי יותר יכול לנוע בקצב שלו (מענה לשונות).
מעניין באילו עזרים טכנולוגיים היה סקינר משתמש היום...

החשיבה אודות שיטות הוראה בכיתה המכילה עזרים טכנולוגיים המשמשים את המורה או לחלופין מתיימרים להחליפו במידה רבה אינה חדשה ולמעשה, הסקירה המקושרת ממחישה עד כמה אנו נמצאים בתוך רצף ולא בסיומו של תהליך. מעניין לראות כי החשיבה הפדגוגית החדשנית שאותה מעלים על נס בכל פעם מחדש, אינה אלא גרסא מנצנצת ומהבהבת של הקודמת.

האם די בשימוש בכלי חדש כדי לכנות זאת פדגוגיה חדשנית? האם למידה שיתופית הנערכת ביישום אינטרנטי הינה פדגוגיה חדשנית? האם אנו זקוקים למילה "חדשני" כדי להרגיש שאנחנו שונים מדורות קודמים?

נראה שכדי לחרות על דגלנו חדשנות בתוספת המילה פדגוגיה, נדרש יותר מאשר להמציא את ההיסטוריה מחדש בכל פעם. אולי כדאי ללמוד אותה על מנת להבין את מקומנו כאן בהווה ואולי גם להיכן מועדות פנינו בעתיד.