תקשורת עם הורים- אתרי כיתות- שלב ב'

באותה רשומה שאליה התייחסתי, שאותה כתבה Rebeccah Haines, מופיעות עוד כמה נקודות חשובות הקשורות לבניית אתר כיתתי בהיבט של תקשורת עם הורים. ניתן להניח כי תקשורת יעילה וטובה של המורה עם ההורים, כמו גם שקיפות של תהליך הלמידה הוא חשוב למורה מסיבות שונות, חלקן לימודיות וחלקן חברתיות. בהמשך, ההתייחסות להלן, מתבססת על הרשומה הזו, אך מקצרת או מרחיבה בהתאם לצרכים הייחודיים שקיימים אצלנו, ליישומים תומכי עברית והיכרותי עימם ובאה כדי לתמוך בתכנון ובחשיבה לקראת בניית אתר כזה.
לא התייחסתי לאתרים הכיתתיים ברשומה זו מנקודת מבט פדגוגית, אלא ארגונית בלבד ולצורך שיפור התקשורת עם ההורים.
ארגון האתר:
בכל פלטפורמה שבה תחליטו לבנות את האתר, יש צורך בתכנון הארגון לפני יצירתו, ארגון טוב יעלה את רמת השימושיות וישפר את הזמינות שלו לקהל היעד:
1. תוכן זמין וברור מדף הבית של האתר, קישורים עם שמות ברורים ונהירים
2. לכל נושא בניווט שם אחד ברור (לא ליצור כפתור "שיעורי בית" לקישור אחד וכפתור "משימות" נוסף)
3. יש מספר תכנים שחייבים להיות חלק מאתר הכיתה: דבר המורה (או חלק אישי אחר), נהלים כיתתיים, לוח שנה ארוך-טווח, שיעורי בית יומיים, תהליכי למידה, מקורות או קישורים חינוכיים כספרים מקוונים או תוכניות לימודים מחוזיות וארציות.
עדכון תדיר
אין צורך להרחיב על כך את הדיבור...שיעורי בית שאינם מעודכנים יום-יום אינם משמעותיים ואין להם ערך. כדאי למנות תורנים בקרב התלמידים על מנת להקל על העבודה הזו.
לוחות שנה ושיעורי בית
ניתן ליצור לוח שנה שיתופי בצוות המורים של ביה"ס שמלמד את הכיתה, לצורך תיאום מבחנים, עבודות, פרויקטים ואירועים מיוחדים (את לוח השנה ניתן ליצור בגוגל דוקס, או בלוח שנה שיתופי שאותו ניתן לשבץ באופן ישיר בחלק מהאתרים.
אפשרויות למשובים ותגובות
שאלות, תגובות, או תקשורת לקבלת מידע נוסף מאד חשובים לקיום תקשורת רציפה עם הורים. מתן כתובת דואר אלקטרוני היא דרך אחת שאחת החסרונות בה היא הפרת הפרטיות של המורה. אם האתר יושב על תבנית בלוג, ניתן כמובן להשתמש באפשרויות התגובות שהניטור שלהן מאפשר גם רמות של פרטיות וגם שליטה על פרסום. היתרון הוא שתגובה עשויה לתת תשובה למספר אנשים בו זמנית ולחסוך תשובות זהות לאותה שאלה. יש אפשרות לשבץ טופס (של גוגל או אחר) באתר, על מנת לקבל משוב ולהקטין את הסיכון של ספאם.
דפים והודעות חשובות להורים
יש דרכים שונות לשתף דפים ומידע דרך יישומים שונים באינטרנט, החל בגוגל דוקס, המאפשר להעלות קבצים בפורמטים שונים דרך Box.net שעליו ממליצה רבקה היינס ועד windows live המאפשר אחסון קבצים והורדתם או צפייה בהם בדרכים שונות.
קישורים לאתרים חינוכיים חיצוניים
ניתן ורצוי לספק מידע לאתרים חינוכיים רלוונטיים בתחומים שונים. מכיוון שקיימים מאגרי מידע ואתרים לא מעטים, כדאי לגוון ולהתאים את האתרים לקהל היעד הכיתתי. בעבודה על פרויקט כיתתי, ניתן להפנות לקישורים רלוונטיים או טוב יותר, לפתוח חשבון דלישיוס (http://delicious.com/) כיתתי ולהפנות אליו תוך שיתוף כלל התלמידים וההורים.
מומלץ גם לתת הפניות לתוכניות הלימודים השונות באתר משרד החינוך, כדי לספק תמונה מלאה להורים המעוניינים בכך.
תוכנות ויישומים המשמשים ללמידה
כמובן שבאתר הכיתתי יש לקשר ליישומים השונים בהם משתמשים בתהליכי ההוראה- למידה. מכיוון שאלה משמשים לצורך תקשורת לימודית עם התלמידים, ולא להיבט הארגוני- תקשורתי עם ההורים לא ארחיב על כך את הכתיבה כאן.

מומלץ, בשלבי הקמה ראשונים של האתר להיעזר בשותף, עמית , מומחה או מדריך על מנת להתייעץ ולשתף.

תקשורת עם הורים- אתרי כיתות- שלב א'

רוב המורים מכירים את המשימות היומיומיות שאיתן הם חייבים להתמודד ואשר יכולות להיות קדחתניות למדי. כמובן שמשימות אלה באות בנוסף להוראה עצמה, בדיקת עבודות ומבחנים, ישיבות למיניהן, הכנות, פגישות עם תלמידים ועוד כהנה וכהנה. מעבר לכל זאת, עומדת גם משימת התקשורת עם ההורים אודות ילדיהם ואודות הכיתה בכלל. האינטרנט מציע אפשרויות שיכולות לחסוך בזמן או לשפר את התקשורת ותוכנה עם ההורים.

אז מה באמת הורים רוצים? סקר א-פורמלי שנערך על ידי Rebeccah Haines , מורה לכיתה ו' בצפון קרוליינה (קישור לאתר הכיתתי) בדק מה הורים רוצים לראות באתר כיתתי והתשובה המנצחת היתה: "שיעורי בית". בנוסף הורים רוצים לראות תכנון ארוך מועד, דרך למתן משוב למורה וקישורים חינוכיים שניתן להשתמש עם הילדים בסיוע לשיעורי בית. ההורים רוצים אתר פשוט ומאורגן היטב כדי למצוא את מבוקשם בקלות. אחד ההדגשים שנמצאו היו העדכון התדיר של האתר (כל המרכיבים שפורטו למעלה אינם בעלי עניין אם הם בני למעלה משבועיים).
אז מה הן הדרכים לעשות זאת?
יש מספר דרכים לבצע את התקשורת עם ההורים, אתר בי"ס יכול להכיל קישור לתתי- אתרים כיתתיים כחלק מהסממנים שהוא מציע, או שימוש באתרי גוגל (חינמיים), בלוגים, יישומי וויקי ועוד.
בלוגים:
לבלוגים יש מספר יתרונות: עיצוב מהוקצע ומוכן ללא צורך בידע טכנולוגי מיוחד, אפשרות להטביע או לקשר תמונות ולהגיב דרך כלי התגובות האופייניים לבלוג וחינמיות. הבלוג יכול לשמש גם כמובן ככלי ללמידה בפני עצמו המערב את ההורים באופן ישיר בלמידתם של ילדיהם.
יש מספר לא מועט של שירותי בלוגים המספקים לנו אפשרות כזו במהירות וביעילות, אסקור כאן את המוכרים לי ואשמח לתגובות שיוסיפו עוד מידע:
הבלוגים של מש"ל- המהווים חלק ממערכת ה"אורייאנית", פלטפורמה שפותחה במרכז "תיקשוב דרום" – מערכת התיקשוב של משרד החינוך, מחוז דרום על ידי מר אלישע בביוף. המערכת ידידותית מאד ועל מנת לפתוח מערכת בלוגים יש לכתוב למר בביוף, ולבקש ממנו הרשאה למערכת כזו. את מערכת הבלוגים ניתן לחבר לאתר בי"ס ולהשתמש בה כאתר/ בלוג ללמידה.
בלוגר
יישום של גוגל (המשמש בבלוג זה), אפשרויות העריכה פשוטות ללמידה והכתיבה בו אינה דורשת מיומנות רבה.
ניתן לנטר את התגובות, לשלוט ברמות פרטיות,יש צורך (לא חובה, אך מומלץ) בחשבון גוגל, הפתיחה קלה מאד, תבניות פשוטות ומעטות באופן יחסי, ניתן לשלוט ב- html וגם ליצור מגוון עיצובים.
וורדפרס
הגדרות פרטיות מגוונות, ניטור תגובות, מגוון גדול של עיצובים ותבניות, יש להוריד ולהתקין בשרת (צריך לקנות דומיין ומקום אחסון).
גוגל סייטס (Google Sites)
עוד אופציה לאתר כיתה. דרך גוגל סייטס ניתן לפתוח אתר עם רמות פרטיות, מרובה דפים ובעל אפשרויות הטמעת וידאו ותמונות. חינמי. לסייטס יש תבניות מוכנות ואפשרויות פריסה שונות. בנוסף, כמו בוויקי- יש אפשרות לשיתופיות ביצירה ובעריכה של האתר. אין אפשרות לתגובות בתוך האתר.
וויקי
אתרים שיתופיים מרובי משתתפים. יתרון של הוויקי הוא השיתופיות שבבניתו ואחזקתו (עם הורים, עמיתים ותלמידים). המראה אינו מתוחכם ומקצועי כמו בתבניות המרובות של בלוגים הקיימות בחברות השונות. יש מס' אפשרויות חינמיות, חלקן תומכות בעברית באופן חלקי בלבד (wikispaces for teachers) או מכילות פרסומות בגרסה החינמית (wiki.co.il).
ברשומה הבאה, אסקור עקרונות לבניית האתר הכיתתי.

חלופות לנינג לשימוש ברשתות חברתיות/חינוכיות

בימים האחרונים ניתן לקרוא רשומות רבות של בלוגרים חינוכיים העוסקים בהודעה של חברת נינג (ning) אודות סגירת הרשתות החברתיות החינמיות שלה.
כבר מספר שנים שאני מתנסה בהובלת רשתות כאלה בהרכבים שונים של תלמידים ומורים: רשת חברתית/ חינוכית כיתתית, בית ספרית ומספר רשתות יישוביות.
הרשתות היישוביות מעניינות במיוחד בעיניי, בשל השקיפות (אני נמנעת משימוש בפועל ש.ב.ר) של קירות הכיתה. הרשת האחת אשר נועדה לתלמידי כיתות ה' בחוף הכרמל (הסביבה כמשאב למידה) הייתה חלק מלימודי סביבה באזור בהתמקדות על "סוכני זיכרון" והפרוייקט היווה חלק מתוכנית רחבה בהדרכת המכללה האקדמית בית ברל.
הרשת השנייה, "קרית ביאליק בשביל המתמטיקה" (שבה היו שותפים תלמידי כיתות ד' בקרית ביאליק) שימשה ללימוד אינטגרטיבי של מתמטיקה ומולדת (היישוב שלי). התלמידים (משישה בתי ספר) התבקשו לאסוף/ לצלם תמונות של היישוב בו הם מתגוררים, וליצור בדרך יצירתית- טכנולוגית משימות מתמטיות עבור תלמידים אחרים. התלמידים התבקשו גם לענות ולהגיב זה לזה על המשימות. שתי הרשתות הללו נבנו כאמור על פלטפורמת נינג שהייתה נוחה ביותר לשימוש מסיבות שימושיות, עיצוביות ומעשיות. למרות השימושיות והעיצוב המשובח של רשתות נינג, התמיכה של הרשתות בעברית לא היתה יציבה לאורך השנים ועדכוני הגרסאות התדירים גרמו לשיבושים בעבודה השוטפת, ולכן כבר בתחילת שנת הלימודים הזו, עברתי לשימוש ברשתות Elgg, בהמלצתה ובהקמתה של סוזן צעירי.
כיום אני מדריכה מורים ותלמידים הפועלים ברשת יישובית שהוקמה בפלטפורמת Elgg "קרית ביאליק בשביל המתמטיקה בארצות הים התיכון". ברשת יש קבוצות למידה בנושאים הלקוחים מספר הגיאוגרפיה של כיתות ה': מדינות הים התיכון, אקלים, ים, כלכלה, צמחייה ובעלי חיים ועוד. אותם תלמידים (שהתנסו ברשת נינג "בשביל המתמטיקה" בשנה הקודמת), התבקשו לכתוב משימות מתמטיות מותאמות לנושא הקבוצה שבה בחרו ולהגיב (בתגובה שיש בה התייחסות להיבטים הכוללים גם ניסוח מתמטי, לרמת האתגר, החשיבה- יכולת הפתרון, נתונים חסרים) זה לזה בצורה מושכלת ואתית. הפעם, התבקשו המורים מבתי הספר השונים לקחת אחריות על קבוצה (נושא גיאוגרפי) וללוות את הלמידה של התלמידים (מבתי הספר השונים) בדגש על מתמטיקה. הפרוייקט נמצא עדיין ב"הרצה", למרות שחלק מהמסקנות לגבי הרשת ולגבי התוכנית כבר הוסקו לצורך העתיד.
בנוסף, וברשת Elgg נוספת, "תלקיט לתלמיד", הופעלו קבוצות לצורך תקשורת בין שני בתי ספר בנושא סביבה (כיתות ו') ולצורך כתיבת בלוגים על ידי התלמידים - כיומני קריאה.
למרות שניתן לערוך רשימה ארוכה ומפורטת המשווה בין תכונותיהן הטכנולוגיות של הרשתות (נינג וElgg), ההבדל הגדול בעיניי הוא שרשת Elgg יושבת על שרת פרטי ואילו נינג מאחסנת בשרתיה את הרשתות והשליטה של החברה היא מוחלטת בכל הקשור לעדכון ושמירת הנתונים ברשתות. דבר זה חשוב במיוחד לאור ההודעה של נינג ו"גלי ההלם" שהודעה זו יצרה.
יש לזכור כי יש עוד לא מעט רשתות חברתיות מסוגים שונים ובעיצובים שונים, שניתן אולי "לגייר" אותן לשימוש חינוכי ואולי המסקנות שאליהן נגיע בהשוואה בין הפלטפורמות השונות ישפיעו במידה זו או אחרת על האפשרויות ועל הבחירות באסטרטגיות שונות, אך מתוך השימוש וההתנסות ברשתות השונות, ניתן לומר (בזהירות) כי בכל מקרה יש כאן טעימה מן השינוי שאליו אנו מייחלים- הנעה של התלמידים, כיווני חשיבה חדשים ומלהיבים ומורים המשמשים בתפקיד מורי דרך בתוך מרחב וירטואלי המיועד ללמידה ולחינוך.

להתעדכן כל הזמן...

בערך אחת לחודש ולעיתים אפילו פחות, אני מגלה שאני צריכה לשנות משהו בכישורי הגלישה והחיפוש שלי. למרות שאני מנסה לדבוק בהרגלים הישנים: לעבור על קורא הRSS, לחפש את הכותבים החביבים עלי שם, לערוך חיפוש אקטיבי אחר נושאים מסויימים שם או לבדוק באילו מאמרים החליטו חבריי לרשת הלמידה האישית שלי (PLN) לשתף אותי. אח"כ אני מחפשת בYouTube, בערוצים שאליהם נרשמתי, אם יש חדש ומעניין. הפייסבוק, שעליו אני עוברת מספר פעמים ביום, משמש אותי להתעדכנות שוטפת (מי זכה בנקודות במשחק הפארמוויל :-)), בעיקר בקישורים המקצועיים שאותם שולחים חבריי לרשת. ההמשך הוא טוויטר- מי שלח קישור מעניין שאותו כדאי לי לאמץ או להמליץ...ויש עוד מספר פרוצדורות שבעזרתן אני יודעת פחות או יותר מה קורה בעולם המקצועי שלי ובעולמות הנושקים לו.
אבל למרות הנסיון לדבוק בשגרת ההתעדכנות, אני מוצאת את עצמי מופתעת חדשות לבקרים מטכנולוגיות אשר אמורות להקל על החיפוש, להביא את המידע אליי ביעילות המירבית על ידי "האח הגדול". בהתאמה לכך, גם דרכי החשיבה שלי משתנות- כיצד אני משתפת מידע עם אחרים, למה אני עושה את זה, מה הוא סוג המידע שאותו אני חפצה לשתף, מהו קהל היעד למידע זה...?
אין זה מפתיע שאינני היחידה שעוסקת בהרהור אודות הסוגיה הזו. מסתבר שה"שאלה הגדולה של חודש אפריל" בבלוג The Learning Circuits היא "כיצד אני נשאר מעודכן?". Amit Garg למשל, מונה רשימה של 47 אתרים שיכולים לסייע בהתעדכנות שוטפת. לעומת זאת, Clive Shepherd חש כי יחד עם זאת הנקודה החשובה יותר היא החשיבה אודות עיצוב ושיטות למידה הנובעת מאותה הצפה בכלים ובפתרונות לניהול הצפת המידע. גם Karl Kapp מונה דרכים שונות שאמצעותן הוא מתעדכן, אבל מסיים בחשיבות ההתמקדות באסטרטגיות הוראתיות. הוא תמיד בוחן טכנולוגיות חדשות בראי אסטרטגיות אלה וכיצד הן יכולות להתרם מהטכנולוגיה. הוא כותב כי בעיניו האסטרטגיות ההוראתיות הן ראשונות בחשיבותן והטכנולוגיה בעקבותיהן. מצד אחד, אני מסכימה עם הגישה שפוטרת אותי במקצת מהמרדף המעייף אחר ההתעדכנות הטכנולוגית אך מצד שני, הצפת המידע קיימת, גם אם מנסים להתמודד איתה בדרכים של ניהול הידע האישי בצורה מסודרת עד כמה שאפשר.
ההתבוננות בצורך להתעדכן בטכנולוגיות דרך עדשת השינוי המתאפשר בשיטות הוראה, משחררת במקצת את הלחץ הנגרם מתוך התזזיתיות של עולם הטכנולוגיה המשתנה כל הזמן...אך לא לגמרי.

הילדים אינם הבעיה...

בדו"ח הורייזן 2010- גרסת k-12 (בתי ספר), מחברי המסמך מצהירים:
תוך שנה או פחות- שימוש ביישומי ענן (כמו אפליקציות שונות של גוגל ועוד).
תוך שנה או פחות- אימוץ של יישומים שיתופיים (לדוגמא- גוגל דוקס, VoiceThread, רשתות חברתיות ועוד).
שנתיים- שלוש שנים- למידה מבוססת משחק (משחקים שפותחו במיוחד לתחום החינוך ומשחקים אחרים)
שנתיים- שלוש שנים- שימוש בלמידה ניידת
ארבע - חמש שנים- הטמעה של יישומי מציאות מוגברת (augmented reality).
ארבע - חמש שנים- יישומים בתצוגה גמישה (flexible displays).
בנסיון להפריד בין הדברים הפרדה הגיונית, אני סבורה כי יישומי ענן, יישומים שיתופיים, למידה מבוססת משחק ולמידה ניידת, הם היבטים שונים של שבה הלומד יכול ללמוד בדרכים ובאסטרטגיות שונות ללא הגבלה של זמן ומקום (אלא רק הגבלה של זמינות הציוד והחיבור לאינטרנט). לעומת זאת, להבנתי,מציאות מוגברת שפירושה- נתונים וירטואליים- מידע, מדיה עשירה או אפילו שידור חי ביחד עם מה שאנו רואים בעולם האמיתי, למטרה של הגברת המידע שאותו אנו יכולים לתפוס בעזרת חושינו מורכבת מיישומים מתוחכמים שאת חלקם אנו יכולים ליצור וחלקם נוצרים על ידי אנשי מקצוע (דוגמא מדהימה).
לעומת זאת, התצוגה הגמישה מתייחסת בין השאר למסכים שניתן לקפל בצורה גמישה, שבה יהיה ניתן להשתמש או לוידאו המשולב בדפוס (וואו...)
האם מחברי הדו"ח אופטימיים? או שמא אנחנו כאן במדינת ישראל פשוט לא ממש מחוברים לדופק של העשייה החינוכית בעולם. מהיכרותי עם בתי ספר- יש בתי ספר שתקשורת בדואר אלקטרוני בין מורה לתלמידים או הורים נחשבת לשיא החדשנות ויש גם בתי ספר ששימוש ביישומי ענן, יישומים שיתופיים ובמקרים מסויימים גם למידה ניידת (כאשר היא באמת כזו), הם חלק משגרת היום בבתי הספר.
למרות הסקפטיות הזאת, אין ספק שכניסה לקישורים השונים בדו"ח מניבה מחשבות ורעיונות מעניינים לגבי השימוש שלהם היום ובעתיד בחינוך.

מקור:
Johnson, L., Smith, R., Levine, A., and Haywood, K., (2010). The 2010 Horizon Report: K-12 Edition.Austin, Texas: The New Media Consortium.

זה באמת קורה...

אני לא נוטה לכתוב כאן חוויות או דיווחים על הצלחות, קשיים או בכלל מעבודת ההדרכה שלי, אולם, במקום להתייחס לאמירות ולהגיגים של מחנכים ברחבי העולם, החלטתי הפעם להביא את שלי.

בחודשים האחרונים, אני מובילה באופן אינטנסיבי תהליך פדגוגי משמעותי באחד מבתי הספר שבהם אני מדריכה. ההתחלה היתה קשה ואפילו מייאשת - התבקשתי להטמיע חדשנות טכנולוגית בבית הספר בתחום מסויים בלבד. המורה המובילה תחום זה נעדרה במשך החודשים הראשונים של השנה בשל חופשת לידה, ואני מצאתי את עצמי מדשדשת ומתייאשת- הולכת במעגלים שאינם מובילים לדבר. למרות זאת, הייתה התחלה אחת קטנה- בלוגים לכתיבה בכיתות ג'- הצלחונת שהיוותה שביב של תקוה בשל הרצינות של המורות ששיתפו פעולה בתחום זה. את ההצלחה הזו הן שיתפו עם הצוות במפגש משותף שבו הדרכתי. דיווח שלהן במפגש מורים אודות החוויה, הנחישות של המנהלת ורכזת התקשוב להרחיב את היריעה, גרמה למורות כיתות ד' שאמורות היו לעבור תהליך של כתיבת עבודה עם כיתתן, להביע רצון לעבור את התהליך בדרך לא שגרתית שתשדרג את תהליכי ההוראה- למידה והכלי שנבחר היה הגוגל דוקס. הכלי הזה איפשר הערכה מעצבת ושקיפות של תהליך הלמידה של התלמידים. מורות כיתה ה', החליטו לשלב את הבלוגים בתהליכי הכתיבה, הלשון והשפה והסביבות הדיאלוגיות והאינטראקטיביות הללו החלו להוות חלק מוטמע בעבודתן. במקביל, הוצע לי ליצור קשר עם בית ספר בפלורידה לצורך תקשורת באנגלית- והמורות לאנגלית נכנסו לפרוייקט במרץ. נערכה שיחת סקייפ של המורות עם בית ספר יהודי בג'קסונוויל וערב שבו הגיעו התלמידים לשיחת ועידה חווייתית עם תלמידי בי"ס זה. ובינתיים, כיתות ו' שוחחו עם כיתה ו' בקרית ביאליק על הסביבה שלהם ברשת חינוכית שנוצרה למטרה זו, החלו לכתוב בלוגים באותה רשת לצורך דיווח על חוויות קריאה, כתבו טיעונים וניירות עמדה בעזרת הגוגל דוקס, בצוותים ובשיתוף המורה ויצרו קשרים עם תלמידי כיתות ו' בג'קסונוויל בעזרת הVoiceThread. בנוסף, התקיימה פעילות של ועדת עיתון בעיתון וויקי בית ספרי וכמובן שהמשיכה הלמידה השוטפת בעזרת מחשב הנדרשת והכוללת מיומנויות תקשוב, שיעורים מקוונים בעזרת מקרן, למידה באתר אופק של מט"ח, ושיעורים באוריינות חזותית המהווה תחום למידה נפרד בביה"ס. אתר ביה"ס פעיל ומעודכן ומשקף את העשייה המגוונת הנוספת בביה"ס.

לכאורה, אולי יש כאן דיווח על שימוש נוסף ברשימת כלים טכנולוגיים נוצצים יותר או פחות, אולם התחושה שונה הפעם. נראה כי המורות חוות חווית הוראה שיש בה הנאה וסיפוק כמו גם יצירתיות וניסוי וטעייה של טכניקות הוראתיות אחרות. אני שואלת את עצמי שאלות הנוגעות לעצם ההעברה של חווית ההוראה לתחומי הוראה אחרים, להשפעה המתמשכת לאורך זמן על המורה, על ההוראה שלו, לחוויה של התלמיד ולעצם ההדרכה עצמה.

אני מגיב, משמע אני משפיע...

ג'יי הורוויץ מתייחס במאמרונו "קוראים רבים ... אבל מעט תוכן?" הוא מביע דאגה מההתלהבות מעצם המצאות קהל יעד ללא התייחסות לאיכות הכתיבה.
האם אפשר להשתמש בקהל היעד כדי לשפר את איכות הכתיבה? השאלה הראשונה הנשאלת היא לאיזו קהל יעד מכוונת הכתיבה של הילדים מלכתחילה...
דין שרסקי, מסווג את קהלי היעד של התלמידים הכותבים לשלושה סוגים:
1. הקהל כמתבונן: כל אותם קוראים הצופים בסרטונים ביוטוב, קוראים את הבלוג/ אתר. את נוכחותם של אלה מרגישים בסטטיסטיקת המבקרים בבלוג. יש לכך חשיבות השווה לזו של אוהדים במשחק כדורסל. משמעותם היא בכך שיש חשיבות למה שאתה אומר. אין דבר זה מצביע על איכות או ערך הנאמר- אולי רק על הכרה מסויימת.
2. הקהל כמורים: הקהל משתתף ולא רק צופה תוך מתן תגובות בבלוג, מכתבי דואר אלקטרוני או תגובות וידאו. נוכל לראות דוגמא לכך בשיתוף פעולה לימודי בין שתי כיתות במרחב הוירטואלי. כאשר הערכת העמיתים במרחב זה מושכלת ונובעת מתוך מחשבה, יש בכך רווח לכל הצדדים. אפילו במצב שבו אותו קהל הוא קהל אקראי, שמעיר במקום לצפות- ניתן למצוא בתגובות שימוש וזוויות ראייה שלא ניתן לקבל ממורים ומחברי הכיתה הקרובים.
3. הקהל כשותף ללמידה: התלמידים הכותבים רואים את עצמם כמורים ומגוייסים לכוחו של הקהל. יש פה הדדיות אמיתית בין לומדים מעוניינים. הרעיון שעבודתך או רעיונותיך נחשבים או חשובים בתהליך הלמידה של לומדים אחרים.
שרסקי מסכם את דבריו: "הסיבה שבגללה אנו אוהבים את האינטרנט היא היכולת להפוך את הלמידה לאישית, להתאים ולקשר אותה לעולם. לומר שבחדר הכיתה יש כל כל הנדרש ללמידה ולצמיחה תהיה אמירה כוזבת. הגבלת הלמידה לתוככי קירות הכיתה היא התעלמות מהאפשרויות העצומות הגלומות מחוצה לה.... התלמידים שלנו ראויים לקהל שאינו רק צופה במה שהם עושים, אלא לקהל שמשתתף בלמידה שלהם".

ככל שההתנסות שלי בהטמעת כתיבה באמצעות בלוגים בבתי ספר מתרחבת, אני נוכחת בחשיבות הלמידה של דרכי הערכה נבונות של המורה ושל העמיתים לכתיבה פומבית. לרוב, הקהל שבו נתקלים התלמידים הכותבים הוא הקהל שאותו הם מכירים, עמיתיהם לכיתה, תלמידים בביה"ס או מורים. זהו אותו קהל שאליו מתייחס שרסקי כ"מורים". זהו גם קהל שניתן ללמד כיצד מגיבים באופן מחושב וכיצד מעריכים עמיתים/ תלמידים. לרוב, אין קהל הקוראים/ קהל היעד של התלמידים, חורג באופן מהותי מכותלי ביה"ס אלא אם התכוונו לכך מלכתחילה. והערכת עמיתים איננה דבר של מה בכך. זוהי טכניקה שיש ללמד אותה בכיתה על מנת להביא לקריאה נבונה ומושכלת של הכתוב, מחשבה מעמיקה של כותב התגובה על תגובתו תוך בחירת הניסוח הנכון וחשיבה על מטרת התגובה.
לפני מספר שנים נתקלתי במאמרון של ויקי דייויס שכיוון למשפטי תגובה בבלוגים שעשויים לעודד כתיבה או מחשבה על הכתיבה. משפטים כמו: "כתיבתך גרמה לי לחשוב על.." או "לאחר קריאת הדברים שכתבת חשתי..." הם דוגמא למשפטים שתלמידים/ עמיתים או אפילו מורים יכולים לכתוב בתגובותיהם בבלוגים לימודיים של תלמידים. אין ספק שגם חלקו של הקהל בכתיבה וכתיבה מושכלת של תגובות בבלוג או במדיה חברתית המשמשת ללמידה הוא סוגיה שצריך ללמוד להתמודד איתה בהיבט זה ובהיבטים נוספים.

יש מי ששומע?

מאמרון שפרסם ג'יי הורוויץ בבלוג "למידה, אינטרנט ומה שביניהם", עסק בסוגייה שעליה אני חושבת לאחרונה לא מעט.
הוא מצטט בכתיבתו "ציוץ" (tweet)של כריס להמן: "כאשר קהל קוראים אינו מהווה חידוש, עצם הקהל אינו מהווה גורם מוטיבציה, אנו חייבים לעזור לילדים לומר משהו בעל משמעות" - עד כמה שידוע לי, עדיין מעטים הם המורים המאפשרים לתלמידיהם להשמיע את קולם מול קהל קוראים מחשש שייחשפו ליקויי השפה, רדידות הניסוח או הרעיונות האישיים..
דין שרסקי כותב על כך: "יש עדיין מעט מאד תלמידים שכותבים לקהל יעד. רעיון הכתיבה לקהל יעד הוא רעיון חולף, קהל יעד למטרת למידה הוא רעיון שאינו בר חלוף".
ג'יי מצטט את דבריו של קלרנס פישר הכותב כי העובדה שלהרבה מאד אנשים צעירים יש חשבון בפייסבוק או ביוטוב מפחיתה את ההתרגשות מכך שקהל רחב קורא את הדברים שאותם הם כותבים ואולי גם את ההקפדה על איכות הדברים. "כפי שהרבה אנשים מצאו, יש הבדל גדול בין מיומנויות טכנולוגיות לבין אילו הנדרשות כדי לחקור לעומק וללמוד נושא..."
אבל בכל זאת הוא עדיין נלהב מרעיון הקהל: "יש "לקדוח חורים" בקירות הכיתה על מנת לאפשר להרחיב את נקודות המבט בנושאים שונים...דעותיהם של אנשים בעולם עשויה להביא את חשיבתם של התלמידים למקומות חדשים ולכיוונים נוספים..." אני צריך ללמד את התלמידים כיצד לשלוח את המסר תוך שימוש בכלים העדכניים. כלומר, לכתוב טקסטים תוך שימוש בבלוגים, וידאו וקבצי קול. הכרחי שהתלמידים ילמדו להשתמש בכלים האלה ללמידה ולצורך עבודה בקבוצות עבודה גלובליות".
בשנה האחרונה, בעבודתי כמדריכה בבתי ספר, אני נוכחת בכל פעם מחדש בכוחו של הבלוג בכתיבה של ילדים (ההתנסות הראשונה והחשובה ביותר בכך היתה כמורה). אני מאמינה שעצם הפרסום משפיע על המוטיבציה לכתיבה מתוך כך שלראשונה יש קוראים לכתיבתם של הילדים (ועלי להדגיש כי מדובר בכתיבה הנגזרת מתוך תוכנית הלימודים). התלמיד, המורגל בכתיבה במחברתו (הנבדקת לעיתים תוך שימוש בעט סימון אדום של המורה) כותב לראשונה לקהל יעד. יש לו קול, הוא נחשב, כתיבתו יכולה לחולל משהו. אין ספק שדבר זה מעורר את המוטיבציה לכתיבה. חלקה של המורה בשיפור איכות הכתיבה הוא החלק המשמעותי. כל זאת, בלי לדרוס ברגל גסה את המוטיבציה לכתיבה ואת אפשרות הביטוי של הילד.

להיות אדם בר- אוריין

מה פירוש הדבר להיות "אוריין"? וכיצד הפירוש הזה השתנה כתוצאה מכניסתן של טכנולוגיות תקשורת חדשות? אילו מיומנויות חברתיות ותרבותיות נדרשות מאנשים צעירים על מנת להשתתף בצורה מלאה בעתיד הדיגיטלי? מה הן הבחירות האתיות שעומדות בפני הצעירים כמשתתפים בקהילות וירטואליות וכיצרני תוכן? באיזו דרך יכולות הוויקיפדיה והפייסבוק ללמד אותנו על העתיד של אזרחות דמוקרטית? כיצד יוטיוב אפקטיבי בטיפוח השונות התרבותית ? מה הם היחסים בין תרבות ההשתתפות (participatory culture) לבין דמוקרטיה השתתפותית (participatory democracy)? מה אנו יודעים על הרגלי העבודה ומיומנויות הלמידה של דור שגדל תוך משחק במשחקי וידאו? מי נשאר מאחור בעידן הדיגיטלי ומה אפשר לעשות בקשר לזה? Henry Jenkins, שואל את הסטודנטים שלו את השאלות האלה בסילבוס שהוא מפרסם לקורס שלו.

השאלות והסוגיות הנוספות בעידן הדיגיטלי הן רבות לאין ספור והנסיון לפרט אותן כאן אינו יעיל. השאלה היא כיצד אנחנו כמחנכים עומדים בפני נחשול זה בתוכניות הלימודים, מבנה השיעורים, הערכת הלומד- המסגרת המסורתית שבתוכה אנו פועלים. האם אנו מתמודדים עם זה בכלל?

דרוש מורה מקוון טוב- התכונות הרצויות הן....

מורה טוב הוא מורה טוב- אין זה חידוש גדול - אני מניחה. רבות נכתב לאחרונה על פרופיל המורה המקוון. אברום רותם מאיר את שלושת הדברים שעליהם מורה מקוון עומד: (1) על הוראה, (2) על טקסט דיגטאלי (3) על מרחב מקוון.
Terry Freedman מרחיב ומדבר על תכונותיו של מורה מקוון טוב, או כהגדרתו- teacher of information and communications technology, or someone who teaches with educational technology אשר נדרשות ממנו תכונות אישיות מסויימות על מנת שיהיה איכותי בעשייתו. להלן הנקודות שאליהן התייחס, בקצרה:
1. הנכונות להתנסות (לערוך ניסויים במובן הלא מדעי של המילה) ולקחת סיכונים.
2. שתהיה לו ההזדמנות לנסות (לערוך ניסויים- שוב). כלומר, שהמערכת תאפשר לו לקחת את הסיכונים הדרושים ולהיות גמיש במסגרת הדורשת התמקדות בהישגים מפורטים ומסויימים תוך זמן קצוב.
3. כנות אינטלקטואלית:
א. להודות בכך שיש הצלחות אבל יש גם כשלונות
ב. לאמץ גישה מדעית- ניסוי נכשל רק אם אין לו תוצאות בכלל או אם אינך מוצא שום דבר
ג. גישת העלות תועלת- גם אם נגעת בתלמיד אחד- כבר זה שווה גם אם כל השאר נכשל
ד.לקחת בחשבון כי בעקבות ההתנסות ייתכן שתצטרך לשנות את הקריטוריונים להצלחה
4. ההנאה של שלך כמורה מהתהליך או מהיישום (או בלשון אחרת- הזיק בעיניים)
5. הנכונות שלך להיות זה שאיננו יודע הכל ולתת לתלמידים לעיתים הוביל אותך בשבילי הטכנולוגיה ללא היסוס (Friedman שואל מה מאיים בהחלפת רעיונות וידע כשווים? הרי אין בכך - ולא צריך להיות איום על תפקידך כמנהיג בכיתה. אתה מכיר את השטח ויודע על מה להצביע ומה להאיר, אך באותו זמן אתה צריך גם לאפשר לכל אחד להבנות את המשמעות שלו בדרך הייחודית שלו).
6. פיתוח מקצועי מצויין- לעיתים, זה דורש רק חדר, ציוד טכנולוגי מסויים ומנחה טוב. כל זאת, על מנת לאפשר לקבוצת מורים הזדמנות לחקור ולדון לעומק ברעיונות שבהם הם בוחרים לדון. כלומר- ללמוד בצוותא.
7. אהבת המקצוע, לאהוב לחקור עולמות חדשים עם אנשים אחרים, לאהוב להיות עם אנשים צעירים ולעזור להם בדרכם (וזה נכון לגבי כל מקצוע הוראה או בכלל).

ועדיין, נראה שאת כל התכונות הללו צריך כל מורה טוב, אם מורה שנעזר בטכנולוגיה ואם כזה שאינו נעזר. אפשר היה גם לסכם את כל המשפטים הללו ולומר כי למורה טוב נדרשות תכונות של גמישות ושל יצירתיות ופתיחות.
למרות זאת, יש לדעתי נושאים נוספים שאליהם כדאי להתייחס:
- היכרות עם יישומים היא הכרחית, אך ללא ספק היכולת והנכונות לחקור ולהתנסות בהם באופן עצמאי נדרשת יותר. לעיתים קרובות אני שומעת משפטים האומרים: "אבל לא לימדו אותי, כיצד אוכל לדעת לבנות מצגת/ לכתוב דף במעבד תמלילים/ ..."

- בקיאות טכנית שפירושה- התמודדות עם תקלות נפוצות, הכרת היישומים הבסיסיים באופן שיאפשר את ההשתחררות מחוסר האונים, התלות בבעל/ בן/ בת... מסוגלות לשנות את השיעור המתוכנן אם משהו משתבש ולהכיר את החלופות.
- פתיחות לשינוי פרדיגמות ההוראה העתיקות שבשלהן משתמשים במקרן באותה דרך שבה השתמשו במקרן שקפים (ושבשלהן השתמשו במקרן שקפים באותה דרך שבה השתמשו באמצעי המחשה אחרים. (מי זוכר את המחוגה הענקית, שבקצה שלה נעוץ גיר ואשר אותו סחבה המורה לכיתה בילדותנו?)
- הכרת האפשרויות הקיימות והפתיחות להשתמש בהן בצורה הבלתי צפוייה או המפתיעה ביותר (שימוש ב google earth לשיעור תנ"ך או ספרות...).
אז, כאמור, מורה מקוון טוב הוא ככל מורה טוב אחר- אך נראה כי יש בכל זאת כמה תוספות הכרחיות.