יום שישי, 28 במרץ 2008

במורים אנו שמים את מבטחנו...

במשפט זה נפתחת רשימה שכתב Henry Hepburn לפני מספר ימים והוא אחד משרשרת מאמרים ותהיות מתמשכות על אותה הצלחה של ילדי פינלנד שהזכרתי במאמרון הקודם.הוא מראיין את Reijo Laukkanen, חבר בועדת החינוך הלאומית המנסה לפרט את עקרונות החינוך הפיני. הוא מדבר על תמיכה מאסיבית בתלמידים חלשים, על חלוקה להקבצות והתנגדות לבתי ספר פרטיים. דגש מיוחד ניתן לפרופסיונליזציה של המורים, והכבוד הרב למקצוע ההוראה (10% מבוגרי האוניברסיטה המצטיינים מגיעים לעסוק במקצוע ההוראה). הוא יועץ למערכות חינוך אחרות בעולם: "אי אפשר לשנות מערכת חינוך ואת הקווים המנחים שלה מדי שנה, ההצטיינות במבחן פיזה התרחשה בעיקר בשל החלטות שנעשו בשנות ה-80)".
ג'יי הורוויץ הפנה את תשומת ליבי למאמרון בבלוג של Ewan McIntosh שבו גם הוא מתייחס להישגים של פינלנד במבחנים הבינלאומיים. הוא מעלה ומדגיש עוד כמה נקודות מהמאמר הראשון ואני מוצאת עניין בשתיים מהן:
The prevailing atmosphere is one of quiet diligence. The secret appears to be in the placing of trust in pupils, allowing them to make the big decisions about what school should be to them…
אוון מקינטוש רואה בכך אפשרות להשמעת הקול האישי של התלמיד ובאותו עניין, מוסיף:
Pupils lead and teachers play a supporting role....
אינני חושבת שניתן לשכפל הצלחות של תרבות אחת לתרבות אחרת, בעיקר כאשר מעורבים גורמים רבים נוספים, אך בודאי ניתן ללמוד מהמאמצים של אנשי חינוך בכל העולם להבין מה כל כך משובח במערכת החינוך וההוראה של פינלנד.

אין תגובות: