בספרו "ממדורת השבט למציאות המדומה": מעורבות ולמידה בעלת עוצמה במאה-21 (From The Campfire To The Holodeck: Creating Engaging And Powerful 21st Century Learning Environments) מבקש הסופר דיוויד ת'ורנבורג מאנשי החינוך להישאר ממוקדים במטרת החינוך גם בעולם שבו המידע והנתונים זמינים בלחיצת כפתור. לדעתו, היום, יותר מבעבר, עלינו לחנך את ילדינו כך שילמדו לא רק אודות האירועים אלא גם אודות המשמעויות שמאחורי האירועים.
בעולם של שינויים מהירים שבו הכל זמני, ת'ורנבורג סבור כי דווקא חזרה למטאפורות עתיקות מספקת תחושה של קביעות. הוא הגה ארבע מטאפורות המתייחסות לעולם הבראשיתי ולדרך שבה כולנו, בני האדם לומדים:
מדורת השבט (Campfire) – המייצגת למידה מסיפור סיפורים או ממומחה. בדרך למידה זו, הלומד הוא המקבל הפאסיבי של מידע המועבר אליו מהמורה. רוב בתי הספר בעידן המודרני לפי ת'ורנבורג, הם כאלה שבהם מורה, דרך הרצאות והוראה ישירה, שולט בלמידה של התלמידים ובדרכים שבהם הם לומדים.
בור המים (Watering hole) – מייצג למידה מעמיתים. לבורות המים יש יתרון שמעצם טבעם, תוצרי הלמידה אינם צפויים מראש. אף אחד אינו יודע כיצד השיחה תתפתח עם עמית או עם קבוצה של עמיתים, אך קל להניח שטבעה של האינטראקציה עשויה להניב רעיונות שהם מעבר לטווח המובנה והמוגדר של מדורת השבט. ייתכן שלמידה ליד בור המים, עשויה להיות מושפעת ולקבל תמריץ מסיפור-הסיפורים במדורת השבט.
המערה (The cave) - למידה מעצמך, על ידי רפלקציה ואינטרוספקציה. ת'ורנבורג מדגים כיצד יצירתיות יכולה להתעצם בלמידה לבד על ידי שימוש בדוגמא של גילוי כוח המשיכה על ידי ניוטון בצפייתו בתפוח נופל מהעץ.
החיים – למידה מיישום המתרחשת כאשר התיאוריה הופכת למעשה. כמו מיומנות של נהיגה שלא ניתן ללמוד אותה ממומחה, משיחה אודותיה או מהרהור עליה. מיומנות שרק ישיבה מאחורי ההגה הופכת אותה לאמתית ומוחשית.
ת'ורנבורג דן בזמן ובמרחב כמו גם בטכנולוגיות המתאימות למימוש בבית הספר. הוא דוחק באנשי החינוך לאזן את התנסויות תלמידיהם כך שיבלו זמן בכל אחד מסוגי הלמידה ולהפחית את התלות שלהם באופן הלמידה של מדורת השבט ובהתאמה, לחשוב על עיצוב ממשי של מרחבי הלמידה.
בפרק המסכם, ת'ורנבורג מדגים שיטה שממנה כל בית ספר יכול להרוויח – הוא מכנה זאת בשם Hollodeck (מציאות מדומה) שבה התנסויות התלמידים חורגת משינון של עובדות סטטיות ללמידה משמעותית והבנה עמוקה ואמתית. המסר של הספר הינו שלמידה היא אתגר, כמו החיים עצמם – רק על ידי הכרה באמת הפשוטה הזו יכולים בתי הספר לעבור ממודל של למידת שינון למודל ברור של מעורבות המוטמע בסביבות למידה המעוצבות כדי לשקף את המודל הזה.
לאור ההתפתחות המהירה של סביבות למידה עתירות טכנולוגיה נשאלות שאלות לגבי הקשר בין סביבת הלמידה לבין דרכי למידה, הוראה, הערכה וחשיבה של הלומדים והמלמדים בסביבות הללו, השאלות הללו בנוסף להתייחסות אל תיאוריות למידה צריכות להוות התייחסות לנושא כאל אקולוגיה שבה מתקיים איזון נכון ומושכל בין הלומד לבין סביבתו.
בעולם של שינויים מהירים שבו הכל זמני, ת'ורנבורג סבור כי דווקא חזרה למטאפורות עתיקות מספקת תחושה של קביעות. הוא הגה ארבע מטאפורות המתייחסות לעולם הבראשיתי ולדרך שבה כולנו, בני האדם לומדים:
מדורת השבט (Campfire) – המייצגת למידה מסיפור סיפורים או ממומחה. בדרך למידה זו, הלומד הוא המקבל הפאסיבי של מידע המועבר אליו מהמורה. רוב בתי הספר בעידן המודרני לפי ת'ורנבורג, הם כאלה שבהם מורה, דרך הרצאות והוראה ישירה, שולט בלמידה של התלמידים ובדרכים שבהם הם לומדים.
בור המים (Watering hole) – מייצג למידה מעמיתים. לבורות המים יש יתרון שמעצם טבעם, תוצרי הלמידה אינם צפויים מראש. אף אחד אינו יודע כיצד השיחה תתפתח עם עמית או עם קבוצה של עמיתים, אך קל להניח שטבעה של האינטראקציה עשויה להניב רעיונות שהם מעבר לטווח המובנה והמוגדר של מדורת השבט. ייתכן שלמידה ליד בור המים, עשויה להיות מושפעת ולקבל תמריץ מסיפור-הסיפורים במדורת השבט.
המערה (The cave) - למידה מעצמך, על ידי רפלקציה ואינטרוספקציה. ת'ורנבורג מדגים כיצד יצירתיות יכולה להתעצם בלמידה לבד על ידי שימוש בדוגמא של גילוי כוח המשיכה על ידי ניוטון בצפייתו בתפוח נופל מהעץ.
החיים – למידה מיישום המתרחשת כאשר התיאוריה הופכת למעשה. כמו מיומנות של נהיגה שלא ניתן ללמוד אותה ממומחה, משיחה אודותיה או מהרהור עליה. מיומנות שרק ישיבה מאחורי ההגה הופכת אותה לאמתית ומוחשית.
ת'ורנבורג דן בזמן ובמרחב כמו גם בטכנולוגיות המתאימות למימוש בבית הספר. הוא דוחק באנשי החינוך לאזן את התנסויות תלמידיהם כך שיבלו זמן בכל אחד מסוגי הלמידה ולהפחית את התלות שלהם באופן הלמידה של מדורת השבט ובהתאמה, לחשוב על עיצוב ממשי של מרחבי הלמידה.
בפרק המסכם, ת'ורנבורג מדגים שיטה שממנה כל בית ספר יכול להרוויח – הוא מכנה זאת בשם Hollodeck (מציאות מדומה) שבה התנסויות התלמידים חורגת משינון של עובדות סטטיות ללמידה משמעותית והבנה עמוקה ואמתית. המסר של הספר הינו שלמידה היא אתגר, כמו החיים עצמם – רק על ידי הכרה באמת הפשוטה הזו יכולים בתי הספר לעבור ממודל של למידת שינון למודל ברור של מעורבות המוטמע בסביבות למידה המעוצבות כדי לשקף את המודל הזה.
לאור ההתפתחות המהירה של סביבות למידה עתירות טכנולוגיה נשאלות שאלות לגבי הקשר בין סביבת הלמידה לבין דרכי למידה, הוראה, הערכה וחשיבה של הלומדים והמלמדים בסביבות הללו, השאלות הללו בנוסף להתייחסות אל תיאוריות למידה צריכות להוות התייחסות לנושא כאל אקולוגיה שבה מתקיים איזון נכון ומושכל בין הלומד לבין סביבתו.
Thornburg, D. (2013). From the Campfire to the Holodeck: Creating Engaging and Powerful 21st Century Learning Environments. John Wiley & Sons.
