ממדורת השבט למציאות מדומה

בספרו "ממדורת השבט למציאות המדומה": מעורבות ולמידה בעלת עוצמה במאה-21 (From The Campfire To The Holodeck: Creating Engaging And Powerful 21st Century Learning Environments) מבקש הסופר דיוויד ת'ורנבורג מאנשי החינוך להישאר ממוקדים במטרת החינוך גם בעולם שבו המידע והנתונים זמינים בלחיצת כפתור. לדעתו, היום, יותר מבעבר, עלינו לחנך את ילדינו כך שילמדו לא רק אודות האירועים אלא גם אודות המשמעויות שמאחורי האירועים.
בעולם של שינויים מהירים שבו הכל זמני, ת'ורנבורג סבור כי דווקא חזרה למטאפורות עתיקות מספקת תחושה של קביעות. הוא הגה ארבע מטאפורות המתייחסות לעולם הבראשיתי ולדרך שבה כולנו, בני האדם לומדים:
מדורת השבט (Campfire) – המייצגת למידה מסיפור סיפורים או ממומחה. בדרך למידה זו, הלומד הוא המקבל הפאסיבי של מידע המועבר אליו מהמורה. רוב בתי הספר בעידן המודרני לפי ת'ורנבורג, הם כאלה שבהם מורה, דרך הרצאות והוראה ישירה, שולט בלמידה של התלמידים ובדרכים שבהם הם לומדים.
בור המים (Watering hole) – מייצג למידה מעמיתים. לבורות המים יש יתרון שמעצם טבעם, תוצרי הלמידה אינם צפויים מראש. אף אחד אינו יודע כיצד השיחה תתפתח עם עמית או עם קבוצה של עמיתים, אך קל להניח שטבעה של האינטראקציה עשויה להניב רעיונות שהם מעבר לטווח המובנה והמוגדר של מדורת השבט. ייתכן שלמידה ליד בור המים, עשויה להיות מושפעת ולקבל תמריץ מסיפור-הסיפורים במדורת השבט.
המערה (The cave) - למידה מעצמך, על ידי רפלקציה ואינטרוספקציה. ת'ורנבורג מדגים כיצד יצירתיות יכולה להתעצם בלמידה לבד על ידי שימוש בדוגמא של גילוי כוח המשיכה על ידי ניוטון בצפייתו בתפוח נופל מהעץ.
החיים – למידה מיישום המתרחשת כאשר התיאוריה הופכת למעשה. כמו מיומנות של נהיגה שלא ניתן ללמוד אותה ממומחה, משיחה אודותיה או מהרהור עליה. מיומנות שרק ישיבה מאחורי ההגה הופכת אותה לאמתית ומוחשית.
ת'ורנבורג דן בזמן ובמרחב כמו גם בטכנולוגיות המתאימות למימוש בבית הספר. הוא דוחק באנשי החינוך לאזן את התנסויות תלמידיהם כך שיבלו זמן בכל אחד מסוגי הלמידה ולהפחית את התלות שלהם באופן הלמידה של מדורת השבט ובהתאמה, לחשוב על עיצוב ממשי של מרחבי הלמידה.

בפרק המסכם, ת'ורנבורג מדגים שיטה שממנה כל בית ספר יכול להרוויח – הוא מכנה זאת בשם Hollodeck (מציאות מדומה) שבה התנסויות התלמידים חורגת משינון של עובדות סטטיות ללמידה משמעותית והבנה עמוקה ואמתית.  המסר של הספר הינו שלמידה היא אתגר, כמו החיים עצמם – רק על ידי הכרה באמת הפשוטה הזו יכולים בתי הספר לעבור ממודל של למידת שינון למודל ברור של מעורבות המוטמע בסביבות למידה המעוצבות כדי לשקף את המודל הזה.

לאור ההתפתחות המהירה של סביבות למידה עתירות טכנולוגיה נשאלות שאלות לגבי הקשר בין סביבת הלמידה לבין דרכי למידה, הוראה, הערכה וחשיבה של הלומדים והמלמדים בסביבות הללו, השאלות הללו בנוסף להתייחסות אל תיאוריות למידה צריכות להוות התייחסות לנושא כאל אקולוגיה שבה מתקיים איזון נכון ומושכל בין הלומד לבין סביבתו.

Thornburg, D. (2013). From the Campfire to the Holodeck: Creating Engaging and Powerful 21st Century Learning Environments. John Wiley & Sons.

קהילות למידה

בשנים האחרונות, הופך מושג ה'קהילה' להיות נפוץ יותר ויותר בעולם הלמידה ובתחום הפיתוח המקצועי של מורים. מכיוון שיש בלבול בין מושג זה לבין מושגים אחרים דומים, חשוב לבאר את המושג ולהגדירו בצורה ברורה ועל ידי קריטריונים מובחנים. לכן, ברשומה זו יותווה המושג באופן כללי ולאחר מכן ייסקר קצרות בתחום הלמידה. בסופה, תשורטט טבלת השוואה בין קהילות למידה וקבוצות שאינן קהילות ואינן מוקמות לצורך למידה. 

כבר בשנות השבעים הבדיל Gusfield (1975) בין שני שימושים של המושג קהילה. הראשון, קהילה המוגדרת ע"י טריטוריה או באופן גיאוגרפי – כגון: שכונה או עיר, והשני יחסי ועוסק באיכות היחסים בין אנשים ללא קשר למקום מגוריהם. מחקרים רבים בתחום הסוציולוגיה דנים ב"תחושת הקהילה" (Sense of Community), אולם הגדרתם של McMillan ו-Chavis (1986) נחשבת לאחת ההגדרות המחייבות בתחום זה וגורסת שתחושת קהילה היא תחושת שייכות, תחושה של אכפתיות של החברים בקהילה זה כלפי זה ואמונה משותפת שצרכי החברים ייענו דרך מחויבותם להיות יחד. להגדרה זו יש ארבעה מרכיבים: (1) חברות (membership), (2) השפעה, (3) השתלבות ומענה לצרכים ו- (4) קשר רגשי משותף: (1) חברות – מתייחסת לתחושת השייכות, או ליכולת להתייחס לאחרים ברמה אישית; (2) השפעה – כוללת תחושת חשיבות (ברמה האישית וברמה הקבוצתית), או יכולת לשנות דברים עבור הקבוצה; (3) השתלבות ומענה לצרכים ­– מתייחס לחיזוקים שחברי הקהילה מקבלים על מעורבותם בקבוצה אשר מעודדים את המשך חברותם; ו- (4) קשר רגשי משותף – מתייחס לתחושת החברים שהם חולקים אמונות, ערכים, התנסויות ועוד.

קהילות למידה הן מקרה ספציפי של קהילות, קודם כל הן צריכות לקיים את העקרונות ותחושת הקהילה המופיעים למעלה. בנוסף, הן אמורות לספק מרחב לאנשים הרוצים להתרכז סביב למידה משותפת. קהילות למידה כוללות בין השאר: קהילות חקר (Communities of Inquiry, COI), קהילות למידה מקצועיות (Professional Learning Community, PLC), וקהילות מעשה (Communities of Practice, COP). למרות שאין הגדרה אחת מוסכמת של הקהילות הללו, ניתן לבחון את הקהילות הללו על פי המטרה שהן מיועדות לה:

o       קהילות חקר (Communities of Inquiry, COI) קבוצות של אנשים המעורבים בתהליך של חקר אמפירי של סיטואציות בעיתיות (Garrison, 2007).

o       קהילות למידה מקצועיות (Professional Learning Community, PLC) –קבוצות של אנשי מקצוע הבוחנים באופן משותף את הידע והפרקטיקות שלהם ודנים בהם במטרה להשתפר מבחינה מקצועית (בירנבוים, 2009).

o       קהילות מעשה  (Communities of Practice, COP) – קבוצות אנשים המתאחדים סביב עניין, בעיה או תשוקה לנושא כלשהו ואשר מעמיקות את הידע והמומחיות בתחום זה על ידי מעורבות הדדית, אינטראקציה על בסיס קבוע בין חבריהן וקיום רפרטואר משותף של משאבים (1998Wenger, ).

ההבדלים הדקים בין סוגי קהילות הלמידה מקשים להבחין ביניהם.  בנוסף, נכנסות למשוואה עוד כמה קבוצות שאינן עומדות בעקרונות הקהילה כמו קבוצות עבודה פורמליות, צוותי פרויקט ורשתות א-פורמליות. כל אלה יכולות להתקיים במסגרות ארגוניות כמו גם במסגרות חינוכיות. להלן השוואה בין 4 הקבוצות:

	מה היא המטרה?	מי שייך?	מה מחזיק את הקהילה ביחד?	כמה זמן הקהילה מחזיקה מעמד?
קהילת למידה	לפתח את היכולות של חבריה, לחקור, להשתפר, לקיים רפרטואר משאבים	חברים הבוחרים בעצמם להצטרף או כחלק ממחויבות	תשוקה, מחויבות, הזדהות עם מומחיות הקבוצה	ככל שיש עניין משותף
קבוצת עבודה פורמלית	להפיק תוצר	כל מי שכפוף למנהל הקבוצה	דרישות העבודה ומטרות משותפות	עד ההתארגנות הבאה לקבוצות עבודה
צוות פרויקט	להשיג משימה מסוימת	עובדים שחויבו מטעם ההנהלה	אבני הדרך ומטרות הפרויקט	עד שהפרויקט מסתיים
רשת א-פורמלית	לאסוף ולהעביר מידע	חברים ומכרים על רקע מקצועי	צרכים הדדיים	כל עוד אנשים חשים צורך בכך

ניתן לסכם שבבואנו להצהיר על הקמה של קהילות למידה, צריך לבדוק אם הקהילה עונה קודם כל על עקרונות כלליים המגדירים אותה ככזאת. בנוסף, חשוב לברר מה הן המטרות שעליהן רוצה הקהילה לענות ולנסות לחתור למימושן של מטרות אלה.

לקריאה נוספת: קהילות עשייה – מבוא קצר באתר אבני ראשה

  

מקורות:

בירנבוים, מ' (2009) הערכה לשם למידה ומאפיינים של קהילה מקצועית בית ספרית ותרבות כיתה המעצימים אותה. בתוך י' קשתי (עורך), הערכה, חינוך יהודי ותולדות החינוך: אסופה לזכרו של פרופ' אריה לוי. אוניברסיטת תל אביב: בית הספר לחינוך והוצאת רמות. עמ' 77-100.

 Garrison, D. R. (2007). Online Community of Inquiry Review: Social, Cognitive, and Teaching Presence Issues. Journal of Asynchronous Learning Networks, 11(1), 61-72.

Gusfield, J. R. (1975). The Community: A Critical Response. New York: Harper Colophon.

McMillan, D., & Chavis, D. (1986). Sense of community: A definition and theory. Journal of Community Psychology, 14, 6

Wenger, E., McDermott, R. A., & Snyder, W. (2002). Cultivating communities of practice: A guide to managing knowledge. Harvard Business Press.

           

פדגוגיה חדשנית או פדגוגיה מחדשת?המקרה של ספרי לימוד אלקטרוניים

המונח "פדגוגיה חדשנית" צריך להיבחן בעיניים ביקורתיות וזהירות ותוך הבנה של המשמעות ההיסטורית, התאורטית והמעשית של הפדגוגיה. האם פרקטיקות פדגוגיות שבהן המורה מרצה מול כיתה תוך שימוש בלוח אינטראקטיבי (אולי משתמש בהמחשות ובסרטונים ואולי גם משתף את התלמידים הניגשים אל הלוח) יכול להיחשב כ"פדגוגיה חדשנית"? האם שימוש של התלמידים במחשבים ניידים, טאבלטים או ספרי לימוד אלקטרוניים תוך ישיבה סדורה בכיתת הלימוד, שימוש במערכות ניהול למידה מבוקרות המאפשרות מעקב נוח הוא חדשני? האם למידה ניידת השוברת גבולות זמן ומקום , הינה חדשנית בהכרח בהיבטיה הפדגוגיים?

נראה כי הכלים הטכנולוגיים החדשים יכולים לאפשר ולזמן אפשרויות פדגוגיות מגוונות השאובות ממסורות הוראה ישנות או אפילו עתיקות-יומין. המסורות הללו של פדגוגיה דיאלוגית, ביקורתית, הוראה לשם למידה פעילה ויוצרת של הלומד, יכולות להתאים לעידן הדינמי שבו אנו חיים היום. לפיכך אני מציעה להשתמש במונח "פדגוגיה מחדשת", כזו הרואה את העבר הרחוק כבסיס להתחדשות בהווה ובעתיד.הוספת טכנולוגיה כלשהי לדרך פדגוגית קיימת, הנהוגה מאז פרוץ העידן התעשייתי אינה חדשנית. בהמשך, אתייחס לספרי לימוד אלקטרוניים כהמחשה לטענה זו.

ספרי לימוד אלקטרוניים הם דוגמה לטכנולוגיה חדשה באופן יחסי - טרנד חדש יחסית (הצומח בעיקר מהימצאותם של מכשירים דיגיטאליים זולים באופן יחסי בידי חלקים נרחבים מהאוכלוסייה) ההולך ותופס תאוצה. הטמעתם במערכת החינוך יכולה להביא שינוי (פדגוגי) או להשאיר את המצב על כנו. נראה כי הנוחות של נשיאת כמות גדולה של ספרים במכשיר אלקטרוני אחד קל-משקל, האפשרות לעדכון מתמשך, כמו גם הניידות והזמינות המתמדת של הטקסטים, אכן מהוות שיקול לרכישה ולשימוש בכלי הטכנולוגי בתהליכי ההוראה. האם ניתן לכנות זאת "פדגוגיה חדשנית"? האם השימוש בספרים אלקטרוניים מזמן בהכרח שינוי של דרכי ההוראה, הלמידה וההערכה? ואם כן, אילו דרכים?

כיום, ניתן למצוא ספרי לימוד אלקטרוניים המאפשרים למורים לכתוב הרחבות והבהרות של הטקסט, להטמיע בו גרפים וסימולציות הממחישים את הנתונים,להוסיף סיכומים ולהשתמש בכלים כגון לוחות זמנים ומחשבונים כדי לתמוך בלמידה מובנית ובהערכה מעצבת. בנוסף, המורה יכול לקיים דיאלוג אודות הטקסט עם תלמידיו ולספק משוב למידה מעצב ומתמשך.

הלומדים בספרי לימוד אלקטרוניים יכולים ללמוד בדרכים חברתיות ומשתפות יותר ובדרכים הנותנים מקום לידע האישי שלהם ואפילו תוך התאמה אישית של חומר הלמידה או דרכי ייצוגו. הספר יכול לפתוח אופציות של כתיבה ויצירה פעילה במרחב שבו הלומד אינו פאסיבי ואינו לבד מול הטקסט.

דרכי הלמידה יכולות לכלול שיתוף של המורה ועמיתי הלמידה בהערות על גבי הטקסט , תקשורת עם אנשים נוספים הקוראים את הטקסט שבאותו דף (גם אם אינם שייכים לקבוצת הלמידה המידית), "עריכה משותפת" (co- authoring) שבה תכנים בספרי הלימוד נכתבים בצוותא, הנחייה מוטמעת (שבה קוראים יכולים לדון על, לבקש הסבר או להסביר קטע קשה לקריאה) ועוד. הטקסט הדיגיטלי בספר לימוד דיגיטלי כולל היפר קישורים, סרטונים ויישומונים מוטמעים כמו גם כלים נוספים המובנים במכשירים הללו כגון, הקלטת קול, מצלמה, מכשיר ניווט לוויני (GPS) וחיישן תנועה (tilt sensor). יישומים וכלים אלה ואחרים, יכולים לשנות את התפיסה ולהעמיד באור חדש את המהות של ספר לימוד בכלל ושל טקסט לימודי בפרט, את תפקידו של המורה ואת דרכי הלמידה של הלומד ובכך אולי להצביע על שינוי שיכול להתקיים ופדגוגיה שיכולה להתחדש.

ספרי לימוד אלקטרוניים יכולים להכיל בתוכם מערכות ניהול למידה והערכה מובנות המספקות משוב בדרך מתוכנתת מראש (בהתבסס על איסוף נתונים וניתוח הרגלי הקריאה והיצירה של הלומד), כמו גם על ידי הערות ובקשות לסיוע ומעורבות של המורה ושל עמיתי הלמידה. מחד, איסוף נתונים יכול לייעל, לתמוך ולקדם את הלמידה תוך מתן משוב דיאגנוסטי מייעץ ומאידך, איסוף זה יכול גם לשמש לצורך בקרה, מדידה ומעקב של תפוקות למידה העומדות בסטנדרטים מוכתבים. בהתייחסות לאפשרויות שהספרים הללו יכולים לזמן, כדאי לערוך חשיבה מחודשת אודות מטרות ההערכה ודרכיה במרחב הלימודי שהספר האלקטרוני יכול לספק.

לסיכום, ספר הלימוד האלקטרוני, שהכלים הטכנולוגיים שבו מתפתחים ומשתפרים בתדירות גבוהה יכול אם כן, כבר היום לאפשר התחדשות עקרונות פדגוגיים של למידה פעילה, יצירה ולמידה בחברותא, דיאלוג, הפעלת חשיבה ביקורתית והתמודדות יעילה עם הצפת המידע. אבל הסתנוורות מהנצנוץ שבטקסט האלקטרוני ושימוש בספרים הללו כבספרי הנייר הוותיקים אשר לא ינצל את האפשרויות הגלומות בהם, יביא לכך שהאדרת תהיה חדשה אבל אנחנו נשאר עם אותה גברת.

תודות- בגיבוש מחשבות שמופיעות כאן נעזרתי בידידי ג'יי הורוויץ

למידה חברתית ואישית ברשתות חינוכיות

תקציר מתוך הרצאה שהוגשה על ידי סוזן צעירי ואריאלה לונברג בכנס רשתות חברתיות בחינוך במכון מופ"ת בשנת 2010

ניתן למצוא דוגמאות מגוונות ללמידה באמצעות רשתות חברתיות בארץ ובעולם.
בהרצאתנו נציג מקצת מן האפשרויות הקיימות ואת הרעיונות החינוכיים שהן מייצגות.

השימוש ברשתות החברתיות, גולש לכל התחומים.  גם אנשי חינוך  נמנים בין המשתמשים ברשתות חברתיות, חלקם לשימושם החברתי וחלקם גם לשימוש המקצועי הכולל יצירת קשרים, הרחבת ידע ושיתוף פעולה עם עמיתים ממקומות שונים. אותם אנשי חינוך אשר חווים את היתרונות החברתיים והמקצועיים של התקשורת באמצעות הרשתות החברתיות, רואים בניצול הרשתות בחינוך פוטנציאל גדול וגם חשיבות בהנחיית תלמידיהם כיצד  לתפקד בתוך סביבות כאלה.

אך לעתים קרובות דווקא החלקים השליליים של הרשתות הם אלה ש"מפריעים" ומחלחלים לתרבות הבית ספרית. כיצד ניתן ליהנות מה"טוב" ולהימנע מה"רע"?  אנו עדים להתפתחות של רשתות חינוכיות, אשר בניגוד לרשתות חברתיות שבהן המיקוד הוא חברתי, מתמקדות בלמידה, פורמלית או א-פורמלית.

רשתות אלה, הסגורות בפני משתמשים בלתי רצויים, מכילות אפשרויות והרשאות ניהול שונות ומאפשרות הובלת תהליך לימודי שיתופי לצד ניהול למידה אישי. נראה שיש מקום לבדוק את השימושים ברשתות אלה, את מידת התאמתן לחינוך וללמידה, את הדוגמאות השונות הקיימות בארץ ובעולם ואת האפשרויות השונות שנפתחות באמצעותן.

מורים היוצרים או המשתתפים ברשתות חינוכיות, טוענים כי הרשת מאפשרת למורה לתת ביטוי לתפקיד האמיתי שלו כפי שתואר על ידי ויגוצקי. לא עוד sage on the stage  אלא, guide-on-the-side  או meddler-in-the-middle. בסביבה זו התלמיד גם יכול ללמד או אף להיות קטליסט ללמידה של אחרים ובכך גם תפקודו המסורתי כ"מקבל מידע" משתנה לתפקיד פעיל, יוזם ויוצר.

מה יש ברשת חינוכית שמאפשר מימוש תפקידים שונים יל ידי ה"שחקנים" ושינוי  בשיטות ההוראה ובדרכי הלמידה? הרשתות הללו, מעצם טבען הינן בעלות היררכיה שונה מאתרים אחרים המיועדים ללמידה ולהוראה. גם אם מטרת הרשת נועדה ללימוד נושא מוגדר, לכל משתתף ברשת כזו, דף פרופיל אותו הוא מנהל, הוא יכול להוסיף תכנים, ליצור קבוצות ודיונים לצורך עבודת צוות ולנצל ערוצי תקשורת שונים. התוכן המעניין או החדש נוטה לצוף למעלה כך שהוא שקוף לכל משתמשי הרשת.  דרכי ההתמצאות והביטוי ברשת, "טבעיות" לרוב התלמידים וכוללות שיתוף תמונות, וידאו וטקסט.

בכל אלה ניתן למצוא מענה לסגנונות למידה שונים של לומדים, השמעת "קולם האישי" ואף האזנה אקטיבית של קהל שומעים אוהד.

יש להדגיש, כי עצם השימוש בפלטפורמה חברתית אינו מספיק על מנת להבטיח שיפור בהישגי התלמידים או פיתוח דרכי הוראה ולמידה חדשות. אם לא תוקדש מחשבה לפדגוגיה העומדת בבסיס השימוש ברשת החינוכית, יכולה זו במהרה להפוך למקום בו מתבצע תרגול ושינון המלווה בהרבה רעש סתמי. 
דוגמאות לרשתות חינוכיות (צילומי מסך) במהלך השנים שבין 2007-2012

2011 שנת הקוד

Jeff Utecht בלוגר, יועץ לשילוב טכנולוגיה בחינוך ואיש חינוך,  מכנה את השנה האחרונה כשנת ה- QR code. כפי שניתן לראות, קוד QR בנוי כריבוע ששלושה מקודקודיו מכילים ריבועים קטנים המשמשים עוגנים. בין הריבועים עובר קו מקווקו הקשה לזיהוי בעין אנושית, וריבוע נוסף קטן יותר העובר מהקודקוד הרביעי. באמצעות תוכנה שאותה מורידים למכשיר סמארטפון, או אף למחשב רגיל המכיל מצלמה. ניתן לסרוק בקלות את הקוד ולקבל את המידע המוצפן בו. ניתן ליצור קוד כזה בתוכנת ענן כמו Kaywa התומכת גם בעברית. אני מוצאת שיש משהו קסום בקודים הללו, מעין כתב סתרים מוצפן, המכיל בתוכו את הרמז לאוצר הגדול - המידע. יש המשתמשים בו לשיווק, כמו הצפנת כרטיסי ביקור מפורטים,  או הפנייה לאתר חברה מסויימת ויש המשתמשים בו לפירוט נוסף של מרכיבים במזון או ..השמים הם הגבול. נראה כי הקודים משמשים פעמים רבות לחיבור בין האנאלוגי לדיגיטלי ולעיתים קרובות הדפסתם/ הדבקתם על נייר ובסריקתם מספק את המעבר משימוש בחומר מודפס לעולם הדיגיטלי.

בשנתיים האחרונות ניתן למצוא רשומות ומאמרים של אנשי חינוך לא מעטים אודות קודים אלה ופוטנציאל השימוש בהם בחינוך. Vicki Davis כותבת בבלוג שלה כבר במאי 2011, כיצד לעבוד עם הקודים הללו ומספר רעיונות לשימוש בחינוך. היא כותבת שיש שלוש סיבות עיקריות לשימוש בקודים אלה בכיתה:

א. חיסכון בזמן

ב. חיסכון בנייר

ג. שימוש בהתקנים ניידים ללמידה*

אני סבורה ששימוש בקודים יכול להרחיב את גבולות המידע שבו משתמשים בכיתה וליצור אווירה של הרפתקה והזדמנות לעידוד היצירתיות, הן של המורה והן של התלמיד.

בחיפוש ברשת אחר רעיונות המצדיקים שימוש בקודי QR ללמידה מצאתי כי מורים ברחבי העולם, ששים לשתף בהצלחות בתחום. למעשה, הרשת מוצפת בדוגמאות טובות יותר ופחות של שימושים אלה.

להלן מספר רעיונות יצירתיים:

1. יצירת פודקאסט או סרטון אודות ספרים בספריית בית הספר והדבקת קוד QR על עטיפתו, כך שהקורא הפוטנציאלי יכול לקבל מידע נוסף, או אף הקראת פרק מתוך הספר באמצעות סריקת הקוד. 

2. הדפסת קוד QR על דף עבודה ללימוד שפה זרה ובו קישור להקלטה של מילים קשות או הקראה של הדף.

3. קוד המקשר להקלטה של שיעור והטבעתו בלוח שנה התלוי בכיתה

4. למשחק "חפש את המטמון" חינוכי ברחבי היישוב או ברחבי ביה"ס.

ניתן למצוא שימושים מקוריים והרחבה נוספת בבלוג של אודי מלכה ברשת "שלובים".

למרות זאת, נראה שכמו בכל תחום טכנולוגי חדש, לעיתים ההתלהבות מהטכנולוגיה מאפילה על שיקול הדעת בשימוש בטכולוגיה וניתן למצוא גם לא מעט רעיונות ותיעוד של שימוש בקודים שאינו באמת מוסיף ללמידה, אלא רק משמש כגימיק. בשימוש בקודים, כמו בכל טכנולוגיה, צריך לשאול את השאלה, מה הוא הערך המוסף ומה הן מטרות הלמידה שאותן הוא משרת.

לרעיונות נוספים ניתן לצפות בסרט המצורף שצולם על ידי McGuffey School District in Claysville, USA

 

* תרגום חופשי ופרשנות אישית על המשפט:

They provide a link to mobile devices that help students do their homework and follow along.

הצלחתה של מערכת החינוך בפינלנד - סקירה נוספת

מדי מספר חודשים, מתפרסם גל של מאמרים המנסים להסביר את הצלחתה של מערכת החינוך הפינית במבחנים הבינלאומיים ובאחוז הבוגרים הממשיכים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. בשנת 2000, הגיעו ילדי פינלנד למקום הראשון בקריאה במבחני פיזה. שלוש שנים אחר כך, הם הובילו גם במתמטיקה. בשנת 2006 פינלנד הגיעה למקום ראשון מבין 57 מדינות (וכמה ערים) גם במדעים. למרות ירידה בתוצאות שהתפרסמו בשנה שעברה (מקום שני במדעים, מקום שלישי בקריאה ומקום שישי במתמטיקה), פינלנד ממשיכה לככב כמודל להצלחה חינוכית ולימודית.מאמר ארוך שהתפרסם ב- Smithsonian Magazine מביא מספר היבטים בחינוך הפיני ומנסה לשרטט פרופיל של מערכת החינוך תוך השוואה של מספר היבטים לחינוך בארצות הברית ובנורבגיה השכנה: בפינלנד, מדינה שאוכלוסייתה מונה 5.4 מליון בני אדם, כמעט חצי מהתלמידים בבתי הספר היסודיים הם מהגרים- מסומליה, עיראק, רוסיה, בנגלאדש, אסטוניה, אתיופיה ומדינות אחרות.
במערכת החינוך בפינלנד עובדים 62,000 אנשי חינוך ב-3,500 בתי ספר מלפלנד ועד טורקו (Turku). אנשי מקצוע אלה, נבחרים מבין  10% בעלי התואר הראשון הטובים ביותר על מנת להמשיך ללימודי תואר שני הנדרש לחינוך. בפינלנד אין בתי הספר חייבים להנהיג מבחנים סטנדרטיים, חוץ ממבחן אחד בסיום השנה האחרונה בתיכון. אין ranking או השוואות ותחרות בין תלמידים, בתי ספר או מחוזות. כ-30% מילדי פינלנד מקבלים סוג כלשהו של עזרה בתשע השנים הראשונות ללימודיהם. בתי הספר הם ציבוריים וממומנים ממשלתית ומנוהלים על ידי אנשי חינוך בלבד. אחוז הבוגרים מבתי הספר התיכוניים, עיוניים ומקצועיים כאחד הוא 93%.
המאמר כולו שווה קריאה, ומכיל פרטים נוספים כמו אורך חופשת הלידה של הורים, השירותים אותם בתי הספר מספקים, סיבסוד של מעונות יום ועוד. נראה כי בין השורות כי הצלחתה של פינלנד איננה קשורה רק למבחנים אלה או אחרים, תחרות והשכלת המורים, אלא לחברה וממשלה אשר מגלה אכפתיות אמיתית לרווחתם של הילדים ולמשפחותיהם.

מה חדש?

אינפוגרפיק של ההיסטוריה של הטכנולוגיה בכיתת הלימוד, גרמה לי לחשוב שוב על מקומו של החינוך היום (2011) ברצף של שימוש בטכנולוגיות. החל ממחבט שעליו חרותות אותיות ופיוט דתי שעל התלמידים להעתיק על מנת ללמוד את אמנות הכתיבה, מחבט היכול לשמש גם על מנת לחבוט בתלמיד סורר וכלה ב-iPad המזכיר בצורתו את לוחות הצפחה של המאה ה-19.
מעניינת במיוחד, מכונת ההוראה של סקינר שמסביר את מאפייניה המתאימים ללמידה אפקטיבית והתאמה אישית של הלמידה- סקינר טוען כי ההתאמה האישית ללמידה מאד מאפיינת את המכונה, לעומת טכניקות ההוראה מיושנות שבהן כל הכיתה לומדת באותו קצב, התלמיד המצטיין יכול כאן לנוע קדימה בקצב מהיר והתלמיד האיטי יותר יכול לנוע בקצב שלו (מענה לשונות).
מעניין באילו עזרים טכנולוגיים היה סקינר משתמש היום...

החשיבה אודות שיטות הוראה בכיתה המכילה עזרים טכנולוגיים המשמשים את המורה או לחלופין מתיימרים להחליפו במידה רבה אינה חדשה ולמעשה, הסקירה המקושרת ממחישה עד כמה אנו נמצאים בתוך רצף ולא בסיומו של תהליך. מעניין לראות כי החשיבה הפדגוגית החדשנית שאותה מעלים על נס בכל פעם מחדש, אינה אלא גרסא מנצנצת ומהבהבת של הקודמת.

האם די בשימוש בכלי חדש כדי לכנות זאת פדגוגיה חדשנית? האם למידה שיתופית הנערכת ביישום אינטרנטי הינה פדגוגיה חדשנית? האם אנו זקוקים למילה "חדשני" כדי להרגיש שאנחנו שונים מדורות קודמים?

נראה שכדי לחרות על דגלנו חדשנות בתוספת המילה פדגוגיה, נדרש יותר מאשר להמציא את ההיסטוריה מחדש בכל פעם. אולי כדאי ללמוד אותה על מנת להבין את מקומנו כאן בהווה ואולי גם להיכן מועדות פנינו בעתיד.

ניידים וזזים

טרי פרידמן מתייחס לוידאו המוטמע כאן (ששמו "ביה"ס העתיד של פינלנד") ושואל כמה שאלות לגבי שילוב של מחשבים ניידים בכיתה:

•  כיצד הזמינות של טכנולוגיה ניידת (מחשבים, טלפונים ועוד), תומכת בארגון השונה של המרחבים בבית הספר ובתוך הכיתה?
• מה הם האתגרים שמציבה למידה זו? (ממוקדת תלמיד יותר מאשר ממוקדת מורה?) וכיצד מתמודדים איתה?
• באיזו דרך תומכת הקהילה בלמידת התלמידים?
• כיצד השימוש בעולם הוירטואלי ובטכנולוגיה תומך בביה"ס ובקהילת ביה"ס?
• האם יש הבדל בין בית הספר לבין הקהילה, או שהטכנולוגיה מאפשרת את שילובם בדרך אמיתית?
• עד כמה ביה"ס "הולך רחוק" בראייה עתידנית?

פרידמן מטיל ספק ב"עתידנותו" של החינוך המוצג בסרטון החביב שלמעלה וכותב:
"כיתת העתיד מתחילה עכשיו, בשאילת השאלות, בדיון, בהבנה של מה שמצליח ומה שלא ובחזון הנוגע לכיצד יכולים הדברים להיות אחרים- תוך מחוייבות למסע הזה ואסטרטגיה שמאפשרת לביה"ס לבצע אותו".
למרות זאת, נראה כי הסרטון מבטא דוגמא לניצול הטכנולוגיה הניידת ככזו והמאפשר דיון אודות תהליכי הלמידה ושיטות ההוראה שבשימוש בטכנולוגיה.

* (באותו הקשר, ג'יי הורוויץ מביא את דבריו של טים סטאמר אודות הניצול הבלתי יעיל של הטכנולוגיה הניידת ומצרף תמונה שמבטאת את הניגוד בדרך ברורה ביותר בתוספת תובנות נוספות).
** לקריאה נוספת אודות בית הספר של העתיד בפינלנד

תקשורת עם הורים- אתרי כיתות- שלב ג'

השימוש בפייסבוק בכיתה הוא בעייתי ואף אינו חוקי בכיתות היסוד, משום שהיישום אינו מיועד לשימוש לילדים בגיל זה (מתחת לגיל 13).
למרות זאת, נראה שאין מניעה לשימוש בו כפתרון לתקשורת עם הורים. לאחרונה פורסמה ב-CNN כתבה (מצורפת) המתארת כיצד מורה לתלמידים בכיתה א', גב' שונינג, משתמשת באופן נבון בפייסבוק על מנת לתקשר עם הורי הכיתה.


ליסה נילסן, מונה בבלוג שלה- "המורה החדשני",  את הדרכים שבהם הפייסבוק משמש בכיתתה של גב' שונינג:
1. חלון להורים להתבוננות בכיתה- על ידי עדכונים של המורה/ תלמידים בדף הפייסבוק, ההורים לוקחים חלק ומעורבותם החיובית גדלה כחלק מקהילת הכיתה.
2. פרסום והעצמת עבודת תלמידים על ידי צילומים ויצירת אלבומים- מתן משוב עמיתים (לייק או תגובות מפורטות יותר)
הזמנה ושיתוף באירועים והודעות
3. שימוש בפתקים של פייסבוק (Notes) כדרך נוספת לעדכונים- הכוללת אפשרות לתגובות- או לכתיבה ארוכה יותר.
4. שימוש בתקשורת פרטית (הודעות פרטיות)
5. שימוש ויצירה של סרטונים לצורך שיתוף מידע (וחוויות)
למה פייסבוק? נילסן סבורה שהרבה הורים משתמשים באופן די קבוע בפייסבוק ולפיכך לא זקוקים לעזרה טכנית לצורך שימוש ביישום. שאר ההורים יכולים כמובן להיעזר בילדיהם על מנת להתמצא.

זוהי הרשומה השלישית והמסכמת (כרגע) של כלים מתוקשבים לתקשורת של המורה עם הורים. יש לשקול את כל האפשרויות והתאמתן לחזון החינוכי ולתכנים שאותם רוצה המורה וביה"ס לפרסם.
בעיניי, האפשרות של שימוש במדיה חברתית היא מרגשת ומעניינת יותר מאחרות, אולם יש לבדוק אפשרות של שימוש ברשתות חברתיות אחרות שאינן פייסבוק, אינן מכילות תכנים בעייתיים ומאפשרות גם את שיתוף התלמידים באופן חוקי.

תקשורת עם הורים- אתרי כיתות- שלב ב'

באותה רשומה שאליה התייחסתי, שאותה כתבה Rebeccah Haines, מופיעות עוד כמה נקודות חשובות הקשורות לבניית אתר כיתתי בהיבט של תקשורת עם הורים. ניתן להניח כי תקשורת יעילה וטובה של המורה עם ההורים, כמו גם שקיפות של תהליך הלמידה הוא חשוב למורה מסיבות שונות, חלקן לימודיות וחלקן חברתיות. בהמשך, ההתייחסות להלן, מתבססת על הרשומה הזו, אך מקצרת או מרחיבה בהתאם לצרכים הייחודיים שקיימים אצלנו, ליישומים תומכי עברית והיכרותי עימם ובאה כדי לתמוך בתכנון ובחשיבה לקראת בניית אתר כזה.
לא התייחסתי לאתרים הכיתתיים ברשומה זו מנקודת מבט פדגוגית, אלא ארגונית בלבד ולצורך שיפור התקשורת עם ההורים.
ארגון האתר:
בכל פלטפורמה שבה תחליטו לבנות את האתר, יש צורך בתכנון הארגון לפני יצירתו, ארגון טוב יעלה את רמת השימושיות וישפר את הזמינות שלו לקהל היעד:
1. תוכן זמין וברור מדף הבית של האתר, קישורים עם שמות ברורים ונהירים
2. לכל נושא בניווט שם אחד ברור (לא ליצור כפתור "שיעורי בית" לקישור אחד וכפתור "משימות" נוסף)
3. יש מספר תכנים שחייבים להיות חלק מאתר הכיתה: דבר המורה (או חלק אישי אחר), נהלים כיתתיים, לוח שנה ארוך-טווח, שיעורי בית יומיים, תהליכי למידה, מקורות או קישורים חינוכיים כספרים מקוונים או תוכניות לימודים מחוזיות וארציות.
עדכון תדיר
אין צורך להרחיב על כך את הדיבור...שיעורי בית שאינם מעודכנים יום-יום אינם משמעותיים ואין להם ערך. כדאי למנות תורנים בקרב התלמידים על מנת להקל על העבודה הזו.
לוחות שנה ושיעורי בית
ניתן ליצור לוח שנה שיתופי בצוות המורים של ביה"ס שמלמד את הכיתה, לצורך תיאום מבחנים, עבודות, פרויקטים ואירועים מיוחדים (את לוח השנה ניתן ליצור בגוגל דוקס, או בלוח שנה שיתופי שאותו ניתן לשבץ באופן ישיר בחלק מהאתרים.
אפשרויות למשובים ותגובות
שאלות, תגובות, או תקשורת לקבלת מידע נוסף מאד חשובים לקיום תקשורת רציפה עם הורים. מתן כתובת דואר אלקטרוני היא דרך אחת שאחת החסרונות בה היא הפרת הפרטיות של המורה. אם האתר יושב על תבנית בלוג, ניתן כמובן להשתמש באפשרויות התגובות שהניטור שלהן מאפשר גם רמות של פרטיות וגם שליטה על פרסום. היתרון הוא שתגובה עשויה לתת תשובה למספר אנשים בו זמנית ולחסוך תשובות זהות לאותה שאלה. יש אפשרות לשבץ טופס (של גוגל או אחר) באתר, על מנת לקבל משוב ולהקטין את הסיכון של ספאם.
דפים והודעות חשובות להורים
יש דרכים שונות לשתף דפים ומידע דרך יישומים שונים באינטרנט, החל בגוגל דוקס, המאפשר להעלות קבצים בפורמטים שונים דרך Box.net שעליו ממליצה רבקה היינס ועד windows live המאפשר אחסון קבצים והורדתם או צפייה בהם בדרכים שונות.
קישורים לאתרים חינוכיים חיצוניים
ניתן ורצוי לספק מידע לאתרים חינוכיים רלוונטיים בתחומים שונים. מכיוון שקיימים מאגרי מידע ואתרים לא מעטים, כדאי לגוון ולהתאים את האתרים לקהל היעד הכיתתי. בעבודה על פרויקט כיתתי, ניתן להפנות לקישורים רלוונטיים או טוב יותר, לפתוח חשבון דלישיוס (http://delicious.com/) כיתתי ולהפנות אליו תוך שיתוף כלל התלמידים וההורים.
מומלץ גם לתת הפניות לתוכניות הלימודים השונות באתר משרד החינוך, כדי לספק תמונה מלאה להורים המעוניינים בכך.
תוכנות ויישומים המשמשים ללמידה
כמובן שבאתר הכיתתי יש לקשר ליישומים השונים בהם משתמשים בתהליכי ההוראה- למידה. מכיוון שאלה משמשים לצורך תקשורת לימודית עם התלמידים, ולא להיבט הארגוני- תקשורתי עם ההורים לא ארחיב על כך את הכתיבה כאן.

מומלץ, בשלבי הקמה ראשונים של האתר להיעזר בשותף, עמית , מומחה או מדריך על מנת להתייעץ ולשתף.

תקשורת עם הורים- אתרי כיתות- שלב א'

רוב המורים מכירים את המשימות היומיומיות שאיתן הם חייבים להתמודד ואשר יכולות להיות קדחתניות למדי. כמובן שמשימות אלה באות בנוסף להוראה עצמה, בדיקת עבודות ומבחנים, ישיבות למיניהן, הכנות, פגישות עם תלמידים ועוד כהנה וכהנה. מעבר לכל זאת, עומדת גם משימת התקשורת עם ההורים אודות ילדיהם ואודות הכיתה בכלל. האינטרנט מציע אפשרויות שיכולות לחסוך בזמן או לשפר את התקשורת ותוכנה עם ההורים.

אז מה באמת הורים רוצים? סקר א-פורמלי שנערך על ידי Rebeccah Haines , מורה לכיתה ו' בצפון קרוליינה (קישור לאתר הכיתתי) בדק מה הורים רוצים לראות באתר כיתתי והתשובה המנצחת היתה: "שיעורי בית". בנוסף הורים רוצים לראות תכנון ארוך מועד, דרך למתן משוב למורה וקישורים חינוכיים שניתן להשתמש עם הילדים בסיוע לשיעורי בית. ההורים רוצים אתר פשוט ומאורגן היטב כדי למצוא את מבוקשם בקלות. אחד ההדגשים שנמצאו היו העדכון התדיר של האתר (כל המרכיבים שפורטו למעלה אינם בעלי עניין אם הם בני למעלה משבועיים).
אז מה הן הדרכים לעשות זאת?
יש מספר דרכים לבצע את התקשורת עם ההורים, אתר בי"ס יכול להכיל קישור לתתי- אתרים כיתתיים כחלק מהסממנים שהוא מציע, או שימוש באתרי גוגל (חינמיים), בלוגים, יישומי וויקי ועוד.
בלוגים:
לבלוגים יש מספר יתרונות: עיצוב מהוקצע ומוכן ללא צורך בידע טכנולוגי מיוחד, אפשרות להטביע או לקשר תמונות ולהגיב דרך כלי התגובות האופייניים לבלוג וחינמיות. הבלוג יכול לשמש גם כמובן ככלי ללמידה בפני עצמו המערב את ההורים באופן ישיר בלמידתם של ילדיהם.
יש מספר לא מועט של שירותי בלוגים המספקים לנו אפשרות כזו במהירות וביעילות, אסקור כאן את המוכרים לי ואשמח לתגובות שיוסיפו עוד מידע:
הבלוגים של מש"ל- המהווים חלק ממערכת ה"אורייאנית", פלטפורמה שפותחה במרכז "תיקשוב דרום" – מערכת התיקשוב של משרד החינוך, מחוז דרום על ידי מר אלישע בביוף. המערכת ידידותית מאד ועל מנת לפתוח מערכת בלוגים יש לכתוב למר בביוף, ולבקש ממנו הרשאה למערכת כזו. את מערכת הבלוגים ניתן לחבר לאתר בי"ס ולהשתמש בה כאתר/ בלוג ללמידה.
בלוגר
יישום של גוגל (המשמש בבלוג זה), אפשרויות העריכה פשוטות ללמידה והכתיבה בו אינה דורשת מיומנות רבה.
ניתן לנטר את התגובות, לשלוט ברמות פרטיות,יש צורך (לא חובה, אך מומלץ) בחשבון גוגל, הפתיחה קלה מאד, תבניות פשוטות ומעטות באופן יחסי, ניתן לשלוט ב- html וגם ליצור מגוון עיצובים.
וורדפרס
הגדרות פרטיות מגוונות, ניטור תגובות, מגוון גדול של עיצובים ותבניות, יש להוריד ולהתקין בשרת (צריך לקנות דומיין ומקום אחסון).
גוגל סייטס (Google Sites)
עוד אופציה לאתר כיתה. דרך גוגל סייטס ניתן לפתוח אתר עם רמות פרטיות, מרובה דפים ובעל אפשרויות הטמעת וידאו ותמונות. חינמי. לסייטס יש תבניות מוכנות ואפשרויות פריסה שונות. בנוסף, כמו בוויקי- יש אפשרות לשיתופיות ביצירה ובעריכה של האתר. אין אפשרות לתגובות בתוך האתר.
וויקי
אתרים שיתופיים מרובי משתתפים. יתרון של הוויקי הוא השיתופיות שבבניתו ואחזקתו (עם הורים, עמיתים ותלמידים). המראה אינו מתוחכם ומקצועי כמו בתבניות המרובות של בלוגים הקיימות בחברות השונות. יש מס' אפשרויות חינמיות, חלקן תומכות בעברית באופן חלקי בלבד (wikispaces for teachers) או מכילות פרסומות בגרסה החינמית (wiki.co.il).
ברשומה הבאה, אסקור עקרונות לבניית האתר הכיתתי.

חלופות לנינג לשימוש ברשתות חברתיות/חינוכיות

בימים האחרונים ניתן לקרוא רשומות רבות של בלוגרים חינוכיים העוסקים בהודעה של חברת נינג (ning) אודות סגירת הרשתות החברתיות החינמיות שלה.
כבר מספר שנים שאני מתנסה בהובלת רשתות כאלה בהרכבים שונים של תלמידים ומורים: רשת חברתית/ חינוכית כיתתית, בית ספרית ומספר רשתות יישוביות.
הרשתות היישוביות מעניינות במיוחד בעיניי, בשל השקיפות (אני נמנעת משימוש בפועל ש.ב.ר) של קירות הכיתה. הרשת האחת אשר נועדה לתלמידי כיתות ה' בחוף הכרמל (הסביבה כמשאב למידה) הייתה חלק מלימודי סביבה באזור בהתמקדות על "סוכני זיכרון" והפרוייקט היווה חלק מתוכנית רחבה בהדרכת המכללה האקדמית בית ברל.
הרשת השנייה, "קרית ביאליק בשביל המתמטיקה" (שבה היו שותפים תלמידי כיתות ד' בקרית ביאליק) שימשה ללימוד אינטגרטיבי של מתמטיקה ומולדת (היישוב שלי). התלמידים (משישה בתי ספר) התבקשו לאסוף/ לצלם תמונות של היישוב בו הם מתגוררים, וליצור בדרך יצירתית- טכנולוגית משימות מתמטיות עבור תלמידים אחרים. התלמידים התבקשו גם לענות ולהגיב זה לזה על המשימות. שתי הרשתות הללו נבנו כאמור על פלטפורמת נינג שהייתה נוחה ביותר לשימוש מסיבות שימושיות, עיצוביות ומעשיות. למרות השימושיות והעיצוב המשובח של רשתות נינג, התמיכה של הרשתות בעברית לא היתה יציבה לאורך השנים ועדכוני הגרסאות התדירים גרמו לשיבושים בעבודה השוטפת, ולכן כבר בתחילת שנת הלימודים הזו, עברתי לשימוש ברשתות Elgg, בהמלצתה ובהקמתה של סוזן צעירי.
כיום אני מדריכה מורים ותלמידים הפועלים ברשת יישובית שהוקמה בפלטפורמת Elgg "קרית ביאליק בשביל המתמטיקה בארצות הים התיכון". ברשת יש קבוצות למידה בנושאים הלקוחים מספר הגיאוגרפיה של כיתות ה': מדינות הים התיכון, אקלים, ים, כלכלה, צמחייה ובעלי חיים ועוד. אותם תלמידים (שהתנסו ברשת נינג "בשביל המתמטיקה" בשנה הקודמת), התבקשו לכתוב משימות מתמטיות מותאמות לנושא הקבוצה שבה בחרו ולהגיב (בתגובה שיש בה התייחסות להיבטים הכוללים גם ניסוח מתמטי, לרמת האתגר, החשיבה- יכולת הפתרון, נתונים חסרים) זה לזה בצורה מושכלת ואתית. הפעם, התבקשו המורים מבתי הספר השונים לקחת אחריות על קבוצה (נושא גיאוגרפי) וללוות את הלמידה של התלמידים (מבתי הספר השונים) בדגש על מתמטיקה. הפרוייקט נמצא עדיין ב"הרצה", למרות שחלק מהמסקנות לגבי הרשת ולגבי התוכנית כבר הוסקו לצורך העתיד.
בנוסף, וברשת Elgg נוספת, "תלקיט לתלמיד", הופעלו קבוצות לצורך תקשורת בין שני בתי ספר בנושא סביבה (כיתות ו') ולצורך כתיבת בלוגים על ידי התלמידים - כיומני קריאה.
למרות שניתן לערוך רשימה ארוכה ומפורטת המשווה בין תכונותיהן הטכנולוגיות של הרשתות (נינג וElgg), ההבדל הגדול בעיניי הוא שרשת Elgg יושבת על שרת פרטי ואילו נינג מאחסנת בשרתיה את הרשתות והשליטה של החברה היא מוחלטת בכל הקשור לעדכון ושמירת הנתונים ברשתות. דבר זה חשוב במיוחד לאור ההודעה של נינג ו"גלי ההלם" שהודעה זו יצרה.
יש לזכור כי יש עוד לא מעט רשתות חברתיות מסוגים שונים ובעיצובים שונים, שניתן אולי "לגייר" אותן לשימוש חינוכי ואולי המסקנות שאליהן נגיע בהשוואה בין הפלטפורמות השונות ישפיעו במידה זו או אחרת על האפשרויות ועל הבחירות באסטרטגיות שונות, אך מתוך השימוש וההתנסות ברשתות השונות, ניתן לומר (בזהירות) כי בכל מקרה יש כאן טעימה מן השינוי שאליו אנו מייחלים- הנעה של התלמידים, כיווני חשיבה חדשים ומלהיבים ומורים המשמשים בתפקיד מורי דרך בתוך מרחב וירטואלי המיועד ללמידה ולחינוך.

להתעדכן כל הזמן...

בערך אחת לחודש ולעיתים אפילו פחות, אני מגלה שאני צריכה לשנות משהו בכישורי הגלישה והחיפוש שלי. למרות שאני מנסה לדבוק בהרגלים הישנים: לעבור על קורא הRSS, לחפש את הכותבים החביבים עלי שם, לערוך חיפוש אקטיבי אחר נושאים מסויימים שם או לבדוק באילו מאמרים החליטו חבריי לרשת הלמידה האישית שלי (PLN) לשתף אותי. אח"כ אני מחפשת בYouTube, בערוצים שאליהם נרשמתי, אם יש חדש ומעניין. הפייסבוק, שעליו אני עוברת מספר פעמים ביום, משמש אותי להתעדכנות שוטפת (מי זכה בנקודות במשחק הפארמוויל :-)), בעיקר בקישורים המקצועיים שאותם שולחים חבריי לרשת. ההמשך הוא טוויטר- מי שלח קישור מעניין שאותו כדאי לי לאמץ או להמליץ...ויש עוד מספר פרוצדורות שבעזרתן אני יודעת פחות או יותר מה קורה בעולם המקצועי שלי ובעולמות הנושקים לו.
אבל למרות הנסיון לדבוק בשגרת ההתעדכנות, אני מוצאת את עצמי מופתעת חדשות לבקרים מטכנולוגיות אשר אמורות להקל על החיפוש, להביא את המידע אליי ביעילות המירבית על ידי "האח הגדול". בהתאמה לכך, גם דרכי החשיבה שלי משתנות- כיצד אני משתפת מידע עם אחרים, למה אני עושה את זה, מה הוא סוג המידע שאותו אני חפצה לשתף, מהו קהל היעד למידע זה...?
אין זה מפתיע שאינני היחידה שעוסקת בהרהור אודות הסוגיה הזו. מסתבר שה"שאלה הגדולה של חודש אפריל" בבלוג The Learning Circuits היא "כיצד אני נשאר מעודכן?". Amit Garg למשל, מונה רשימה של 47 אתרים שיכולים לסייע בהתעדכנות שוטפת. לעומת זאת, Clive Shepherd חש כי יחד עם זאת הנקודה החשובה יותר היא החשיבה אודות עיצוב ושיטות למידה הנובעת מאותה הצפה בכלים ובפתרונות לניהול הצפת המידע. גם Karl Kapp מונה דרכים שונות שאמצעותן הוא מתעדכן, אבל מסיים בחשיבות ההתמקדות באסטרטגיות הוראתיות. הוא תמיד בוחן טכנולוגיות חדשות בראי אסטרטגיות אלה וכיצד הן יכולות להתרם מהטכנולוגיה. הוא כותב כי בעיניו האסטרטגיות ההוראתיות הן ראשונות בחשיבותן והטכנולוגיה בעקבותיהן. מצד אחד, אני מסכימה עם הגישה שפוטרת אותי במקצת מהמרדף המעייף אחר ההתעדכנות הטכנולוגית אך מצד שני, הצפת המידע קיימת, גם אם מנסים להתמודד איתה בדרכים של ניהול הידע האישי בצורה מסודרת עד כמה שאפשר.
ההתבוננות בצורך להתעדכן בטכנולוגיות דרך עדשת השינוי המתאפשר בשיטות הוראה, משחררת במקצת את הלחץ הנגרם מתוך התזזיתיות של עולם הטכנולוגיה המשתנה כל הזמן...אך לא לגמרי.

הילדים אינם הבעיה...

בדו"ח הורייזן 2010- גרסת k-12 (בתי ספר), מחברי המסמך מצהירים:
תוך שנה או פחות- שימוש ביישומי ענן (כמו אפליקציות שונות של גוגל ועוד).
תוך שנה או פחות- אימוץ של יישומים שיתופיים (לדוגמא- גוגל דוקס, VoiceThread, רשתות חברתיות ועוד).
שנתיים- שלוש שנים- למידה מבוססת משחק (משחקים שפותחו במיוחד לתחום החינוך ומשחקים אחרים)
שנתיים- שלוש שנים- שימוש בלמידה ניידת
ארבע - חמש שנים- הטמעה של יישומי מציאות מוגברת (augmented reality).
ארבע - חמש שנים- יישומים בתצוגה גמישה (flexible displays).
בנסיון להפריד בין הדברים הפרדה הגיונית, אני סבורה כי יישומי ענן, יישומים שיתופיים, למידה מבוססת משחק ולמידה ניידת, הם היבטים שונים של שבה הלומד יכול ללמוד בדרכים ובאסטרטגיות שונות ללא הגבלה של זמן ומקום (אלא רק הגבלה של זמינות הציוד והחיבור לאינטרנט). לעומת זאת, להבנתי,מציאות מוגברת שפירושה- נתונים וירטואליים- מידע, מדיה עשירה או אפילו שידור חי ביחד עם מה שאנו רואים בעולם האמיתי, למטרה של הגברת המידע שאותו אנו יכולים לתפוס בעזרת חושינו מורכבת מיישומים מתוחכמים שאת חלקם אנו יכולים ליצור וחלקם נוצרים על ידי אנשי מקצוע (דוגמא מדהימה).
לעומת זאת, התצוגה הגמישה מתייחסת בין השאר למסכים שניתן לקפל בצורה גמישה, שבה יהיה ניתן להשתמש או לוידאו המשולב בדפוס (וואו...)
האם מחברי הדו"ח אופטימיים? או שמא אנחנו כאן במדינת ישראל פשוט לא ממש מחוברים לדופק של העשייה החינוכית בעולם. מהיכרותי עם בתי ספר- יש בתי ספר שתקשורת בדואר אלקטרוני בין מורה לתלמידים או הורים נחשבת לשיא החדשנות ויש גם בתי ספר ששימוש ביישומי ענן, יישומים שיתופיים ובמקרים מסויימים גם למידה ניידת (כאשר היא באמת כזו), הם חלק משגרת היום בבתי הספר.
למרות הסקפטיות הזאת, אין ספק שכניסה לקישורים השונים בדו"ח מניבה מחשבות ורעיונות מעניינים לגבי השימוש שלהם היום ובעתיד בחינוך.

מקור:
Johnson, L., Smith, R., Levine, A., and Haywood, K., (2010). The 2010 Horizon Report: K-12 Edition.Austin, Texas: The New Media Consortium.

זה באמת קורה...

אני לא נוטה לכתוב כאן חוויות או דיווחים על הצלחות, קשיים או בכלל מעבודת ההדרכה שלי, אולם, במקום להתייחס לאמירות ולהגיגים של מחנכים ברחבי העולם, החלטתי הפעם להביא את שלי.

בחודשים האחרונים, אני מובילה באופן אינטנסיבי תהליך פדגוגי משמעותי באחד מבתי הספר שבהם אני מדריכה. ההתחלה היתה קשה ואפילו מייאשת - התבקשתי להטמיע חדשנות טכנולוגית בבית הספר בתחום מסויים בלבד. המורה המובילה תחום זה נעדרה במשך החודשים הראשונים של השנה בשל חופשת לידה, ואני מצאתי את עצמי מדשדשת ומתייאשת- הולכת במעגלים שאינם מובילים לדבר. למרות זאת, הייתה התחלה אחת קטנה- בלוגים לכתיבה בכיתות ג'- הצלחונת שהיוותה שביב של תקוה בשל הרצינות של המורות ששיתפו פעולה בתחום זה. את ההצלחה הזו הן שיתפו עם הצוות במפגש משותף שבו הדרכתי. דיווח שלהן במפגש מורים אודות החוויה, הנחישות של המנהלת ורכזת התקשוב להרחיב את היריעה, גרמה למורות כיתות ד' שאמורות היו לעבור תהליך של כתיבת עבודה עם כיתתן, להביע רצון לעבור את התהליך בדרך לא שגרתית שתשדרג את תהליכי ההוראה- למידה והכלי שנבחר היה הגוגל דוקס. הכלי הזה איפשר הערכה מעצבת ושקיפות של תהליך הלמידה של התלמידים. מורות כיתה ה', החליטו לשלב את הבלוגים בתהליכי הכתיבה, הלשון והשפה והסביבות הדיאלוגיות והאינטראקטיביות הללו החלו להוות חלק מוטמע בעבודתן. במקביל, הוצע לי ליצור קשר עם בית ספר בפלורידה לצורך תקשורת באנגלית- והמורות לאנגלית נכנסו לפרוייקט במרץ. נערכה שיחת סקייפ של המורות עם בית ספר יהודי בג'קסונוויל וערב שבו הגיעו התלמידים לשיחת ועידה חווייתית עם תלמידי בי"ס זה. ובינתיים, כיתות ו' שוחחו עם כיתה ו' בקרית ביאליק על הסביבה שלהם ברשת חינוכית שנוצרה למטרה זו, החלו לכתוב בלוגים באותה רשת לצורך דיווח על חוויות קריאה, כתבו טיעונים וניירות עמדה בעזרת הגוגל דוקס, בצוותים ובשיתוף המורה ויצרו קשרים עם תלמידי כיתות ו' בג'קסונוויל בעזרת הVoiceThread. בנוסף, התקיימה פעילות של ועדת עיתון בעיתון וויקי בית ספרי וכמובן שהמשיכה הלמידה השוטפת בעזרת מחשב הנדרשת והכוללת מיומנויות תקשוב, שיעורים מקוונים בעזרת מקרן, למידה באתר אופק של מט"ח, ושיעורים באוריינות חזותית המהווה תחום למידה נפרד בביה"ס. אתר ביה"ס פעיל ומעודכן ומשקף את העשייה המגוונת הנוספת בביה"ס.

לכאורה, אולי יש כאן דיווח על שימוש נוסף ברשימת כלים טכנולוגיים נוצצים יותר או פחות, אולם התחושה שונה הפעם. נראה כי המורות חוות חווית הוראה שיש בה הנאה וסיפוק כמו גם יצירתיות וניסוי וטעייה של טכניקות הוראתיות אחרות. אני שואלת את עצמי שאלות הנוגעות לעצם ההעברה של חווית ההוראה לתחומי הוראה אחרים, להשפעה המתמשכת לאורך זמן על המורה, על ההוראה שלו, לחוויה של התלמיד ולעצם ההדרכה עצמה.

אני מגיב, משמע אני משפיע...

ג'יי הורוויץ מתייחס במאמרונו "קוראים רבים ... אבל מעט תוכן?" הוא מביע דאגה מההתלהבות מעצם המצאות קהל יעד ללא התייחסות לאיכות הכתיבה.
האם אפשר להשתמש בקהל היעד כדי לשפר את איכות הכתיבה? השאלה הראשונה הנשאלת היא לאיזו קהל יעד מכוונת הכתיבה של הילדים מלכתחילה...
דין שרסקי, מסווג את קהלי היעד של התלמידים הכותבים לשלושה סוגים:
1. הקהל כמתבונן: כל אותם קוראים הצופים בסרטונים ביוטוב, קוראים את הבלוג/ אתר. את נוכחותם של אלה מרגישים בסטטיסטיקת המבקרים בבלוג. יש לכך חשיבות השווה לזו של אוהדים במשחק כדורסל. משמעותם היא בכך שיש חשיבות למה שאתה אומר. אין דבר זה מצביע על איכות או ערך הנאמר- אולי רק על הכרה מסויימת.
2. הקהל כמורים: הקהל משתתף ולא רק צופה תוך מתן תגובות בבלוג, מכתבי דואר אלקטרוני או תגובות וידאו. נוכל לראות דוגמא לכך בשיתוף פעולה לימודי בין שתי כיתות במרחב הוירטואלי. כאשר הערכת העמיתים במרחב זה מושכלת ונובעת מתוך מחשבה, יש בכך רווח לכל הצדדים. אפילו במצב שבו אותו קהל הוא קהל אקראי, שמעיר במקום לצפות- ניתן למצוא בתגובות שימוש וזוויות ראייה שלא ניתן לקבל ממורים ומחברי הכיתה הקרובים.
3. הקהל כשותף ללמידה: התלמידים הכותבים רואים את עצמם כמורים ומגוייסים לכוחו של הקהל. יש פה הדדיות אמיתית בין לומדים מעוניינים. הרעיון שעבודתך או רעיונותיך נחשבים או חשובים בתהליך הלמידה של לומדים אחרים.
שרסקי מסכם את דבריו: "הסיבה שבגללה אנו אוהבים את האינטרנט היא היכולת להפוך את הלמידה לאישית, להתאים ולקשר אותה לעולם. לומר שבחדר הכיתה יש כל כל הנדרש ללמידה ולצמיחה תהיה אמירה כוזבת. הגבלת הלמידה לתוככי קירות הכיתה היא התעלמות מהאפשרויות העצומות הגלומות מחוצה לה.... התלמידים שלנו ראויים לקהל שאינו רק צופה במה שהם עושים, אלא לקהל שמשתתף בלמידה שלהם".

ככל שההתנסות שלי בהטמעת כתיבה באמצעות בלוגים בבתי ספר מתרחבת, אני נוכחת בחשיבות הלמידה של דרכי הערכה נבונות של המורה ושל העמיתים לכתיבה פומבית. לרוב, הקהל שבו נתקלים התלמידים הכותבים הוא הקהל שאותו הם מכירים, עמיתיהם לכיתה, תלמידים בביה"ס או מורים. זהו אותו קהל שאליו מתייחס שרסקי כ"מורים". זהו גם קהל שניתן ללמד כיצד מגיבים באופן מחושב וכיצד מעריכים עמיתים/ תלמידים. לרוב, אין קהל הקוראים/ קהל היעד של התלמידים, חורג באופן מהותי מכותלי ביה"ס אלא אם התכוונו לכך מלכתחילה. והערכת עמיתים איננה דבר של מה בכך. זוהי טכניקה שיש ללמד אותה בכיתה על מנת להביא לקריאה נבונה ומושכלת של הכתוב, מחשבה מעמיקה של כותב התגובה על תגובתו תוך בחירת הניסוח הנכון וחשיבה על מטרת התגובה.
לפני מספר שנים נתקלתי במאמרון של ויקי דייויס שכיוון למשפטי תגובה בבלוגים שעשויים לעודד כתיבה או מחשבה על הכתיבה. משפטים כמו: "כתיבתך גרמה לי לחשוב על.." או "לאחר קריאת הדברים שכתבת חשתי..." הם דוגמא למשפטים שתלמידים/ עמיתים או אפילו מורים יכולים לכתוב בתגובותיהם בבלוגים לימודיים של תלמידים. אין ספק שגם חלקו של הקהל בכתיבה וכתיבה מושכלת של תגובות בבלוג או במדיה חברתית המשמשת ללמידה הוא סוגיה שצריך ללמוד להתמודד איתה בהיבט זה ובהיבטים נוספים.

יש מי ששומע?

מאמרון שפרסם ג'יי הורוויץ בבלוג "למידה, אינטרנט ומה שביניהם", עסק בסוגייה שעליה אני חושבת לאחרונה לא מעט.
הוא מצטט בכתיבתו "ציוץ" (tweet)של כריס להמן: "כאשר קהל קוראים אינו מהווה חידוש, עצם הקהל אינו מהווה גורם מוטיבציה, אנו חייבים לעזור לילדים לומר משהו בעל משמעות" - עד כמה שידוע לי, עדיין מעטים הם המורים המאפשרים לתלמידיהם להשמיע את קולם מול קהל קוראים מחשש שייחשפו ליקויי השפה, רדידות הניסוח או הרעיונות האישיים..
דין שרסקי כותב על כך: "יש עדיין מעט מאד תלמידים שכותבים לקהל יעד. רעיון הכתיבה לקהל יעד הוא רעיון חולף, קהל יעד למטרת למידה הוא רעיון שאינו בר חלוף".
ג'יי מצטט את דבריו של קלרנס פישר הכותב כי העובדה שלהרבה מאד אנשים צעירים יש חשבון בפייסבוק או ביוטוב מפחיתה את ההתרגשות מכך שקהל רחב קורא את הדברים שאותם הם כותבים ואולי גם את ההקפדה על איכות הדברים. "כפי שהרבה אנשים מצאו, יש הבדל גדול בין מיומנויות טכנולוגיות לבין אילו הנדרשות כדי לחקור לעומק וללמוד נושא..."
אבל בכל זאת הוא עדיין נלהב מרעיון הקהל: "יש "לקדוח חורים" בקירות הכיתה על מנת לאפשר להרחיב את נקודות המבט בנושאים שונים...דעותיהם של אנשים בעולם עשויה להביא את חשיבתם של התלמידים למקומות חדשים ולכיוונים נוספים..." אני צריך ללמד את התלמידים כיצד לשלוח את המסר תוך שימוש בכלים העדכניים. כלומר, לכתוב טקסטים תוך שימוש בבלוגים, וידאו וקבצי קול. הכרחי שהתלמידים ילמדו להשתמש בכלים האלה ללמידה ולצורך עבודה בקבוצות עבודה גלובליות".
בשנה האחרונה, בעבודתי כמדריכה בבתי ספר, אני נוכחת בכל פעם מחדש בכוחו של הבלוג בכתיבה של ילדים (ההתנסות הראשונה והחשובה ביותר בכך היתה כמורה). אני מאמינה שעצם הפרסום משפיע על המוטיבציה לכתיבה מתוך כך שלראשונה יש קוראים לכתיבתם של הילדים (ועלי להדגיש כי מדובר בכתיבה הנגזרת מתוך תוכנית הלימודים). התלמיד, המורגל בכתיבה במחברתו (הנבדקת לעיתים תוך שימוש בעט סימון אדום של המורה) כותב לראשונה לקהל יעד. יש לו קול, הוא נחשב, כתיבתו יכולה לחולל משהו. אין ספק שדבר זה מעורר את המוטיבציה לכתיבה. חלקה של המורה בשיפור איכות הכתיבה הוא החלק המשמעותי. כל זאת, בלי לדרוס ברגל גסה את המוטיבציה לכתיבה ואת אפשרות הביטוי של הילד.

להיות אדם בר- אוריין

מה פירוש הדבר להיות "אוריין"? וכיצד הפירוש הזה השתנה כתוצאה מכניסתן של טכנולוגיות תקשורת חדשות? אילו מיומנויות חברתיות ותרבותיות נדרשות מאנשים צעירים על מנת להשתתף בצורה מלאה בעתיד הדיגיטלי? מה הן הבחירות האתיות שעומדות בפני הצעירים כמשתתפים בקהילות וירטואליות וכיצרני תוכן? באיזו דרך יכולות הוויקיפדיה והפייסבוק ללמד אותנו על העתיד של אזרחות דמוקרטית? כיצד יוטיוב אפקטיבי בטיפוח השונות התרבותית ? מה הם היחסים בין תרבות ההשתתפות (participatory culture) לבין דמוקרטיה השתתפותית (participatory democracy)? מה אנו יודעים על הרגלי העבודה ומיומנויות הלמידה של דור שגדל תוך משחק במשחקי וידאו? מי נשאר מאחור בעידן הדיגיטלי ומה אפשר לעשות בקשר לזה? Henry Jenkins, שואל את הסטודנטים שלו את השאלות האלה בסילבוס שהוא מפרסם לקורס שלו.

השאלות והסוגיות הנוספות בעידן הדיגיטלי הן רבות לאין ספור והנסיון לפרט אותן כאן אינו יעיל. השאלה היא כיצד אנחנו כמחנכים עומדים בפני נחשול זה בתוכניות הלימודים, מבנה השיעורים, הערכת הלומד- המסגרת המסורתית שבתוכה אנו פועלים. האם אנו מתמודדים עם זה בכלל?

דרוש מורה מקוון טוב- התכונות הרצויות הן....

מורה טוב הוא מורה טוב- אין זה חידוש גדול - אני מניחה. רבות נכתב לאחרונה על פרופיל המורה המקוון. אברום רותם מאיר את שלושת הדברים שעליהם מורה מקוון עומד: (1) על הוראה, (2) על טקסט דיגטאלי (3) על מרחב מקוון.
Terry Freedman מרחיב ומדבר על תכונותיו של מורה מקוון טוב, או כהגדרתו- teacher of information and communications technology, or someone who teaches with educational technology אשר נדרשות ממנו תכונות אישיות מסויימות על מנת שיהיה איכותי בעשייתו. להלן הנקודות שאליהן התייחס, בקצרה:
1. הנכונות להתנסות (לערוך ניסויים במובן הלא מדעי של המילה) ולקחת סיכונים.
2. שתהיה לו ההזדמנות לנסות (לערוך ניסויים- שוב). כלומר, שהמערכת תאפשר לו לקחת את הסיכונים הדרושים ולהיות גמיש במסגרת הדורשת התמקדות בהישגים מפורטים ומסויימים תוך זמן קצוב.
3. כנות אינטלקטואלית:
א. להודות בכך שיש הצלחות אבל יש גם כשלונות
ב. לאמץ גישה מדעית- ניסוי נכשל רק אם אין לו תוצאות בכלל או אם אינך מוצא שום דבר
ג. גישת העלות תועלת- גם אם נגעת בתלמיד אחד- כבר זה שווה גם אם כל השאר נכשל
ד.לקחת בחשבון כי בעקבות ההתנסות ייתכן שתצטרך לשנות את הקריטוריונים להצלחה
4. ההנאה של שלך כמורה מהתהליך או מהיישום (או בלשון אחרת- הזיק בעיניים)
5. הנכונות שלך להיות זה שאיננו יודע הכל ולתת לתלמידים לעיתים הוביל אותך בשבילי הטכנולוגיה ללא היסוס (Friedman שואל מה מאיים בהחלפת רעיונות וידע כשווים? הרי אין בכך - ולא צריך להיות איום על תפקידך כמנהיג בכיתה. אתה מכיר את השטח ויודע על מה להצביע ומה להאיר, אך באותו זמן אתה צריך גם לאפשר לכל אחד להבנות את המשמעות שלו בדרך הייחודית שלו).
6. פיתוח מקצועי מצויין- לעיתים, זה דורש רק חדר, ציוד טכנולוגי מסויים ומנחה טוב. כל זאת, על מנת לאפשר לקבוצת מורים הזדמנות לחקור ולדון לעומק ברעיונות שבהם הם בוחרים לדון. כלומר- ללמוד בצוותא.
7. אהבת המקצוע, לאהוב לחקור עולמות חדשים עם אנשים אחרים, לאהוב להיות עם אנשים צעירים ולעזור להם בדרכם (וזה נכון לגבי כל מקצוע הוראה או בכלל).

ועדיין, נראה שאת כל התכונות הללו צריך כל מורה טוב, אם מורה שנעזר בטכנולוגיה ואם כזה שאינו נעזר. אפשר היה גם לסכם את כל המשפטים הללו ולומר כי למורה טוב נדרשות תכונות של גמישות ושל יצירתיות ופתיחות.
למרות זאת, יש לדעתי נושאים נוספים שאליהם כדאי להתייחס:
- היכרות עם יישומים היא הכרחית, אך ללא ספק היכולת והנכונות לחקור ולהתנסות בהם באופן עצמאי נדרשת יותר. לעיתים קרובות אני שומעת משפטים האומרים: "אבל לא לימדו אותי, כיצד אוכל לדעת לבנות מצגת/ לכתוב דף במעבד תמלילים/ ..."

- בקיאות טכנית שפירושה- התמודדות עם תקלות נפוצות, הכרת היישומים הבסיסיים באופן שיאפשר את ההשתחררות מחוסר האונים, התלות בבעל/ בן/ בת... מסוגלות לשנות את השיעור המתוכנן אם משהו משתבש ולהכיר את החלופות.
- פתיחות לשינוי פרדיגמות ההוראה העתיקות שבשלהן משתמשים במקרן באותה דרך שבה השתמשו במקרן שקפים (ושבשלהן השתמשו במקרן שקפים באותה דרך שבה השתמשו באמצעי המחשה אחרים. (מי זוכר את המחוגה הענקית, שבקצה שלה נעוץ גיר ואשר אותו סחבה המורה לכיתה בילדותנו?)
- הכרת האפשרויות הקיימות והפתיחות להשתמש בהן בצורה הבלתי צפוייה או המפתיעה ביותר (שימוש ב google earth לשיעור תנ"ך או ספרות...).
אז, כאמור, מורה מקוון טוב הוא ככל מורה טוב אחר- אך נראה כי יש בכל זאת כמה תוספות הכרחיות.

הפייסבוק שייך לצעירים? מסתבר שלא...

לעיתים אני מוצאת מאמר או רשומה שמעלים חיוך על שפתיי. היום, מקישור לקישור מצאתי את המאמר שכותרתו "Why Facebook Is for Old Fogies?" אשר נכתב על ידי Lev Grossman ופורסם בפברואר 2009.
אני מביאה כאן תקציר שלו עם תוספות שלי (בצבע אדום):
"פייסבוק בן 5. בפברואר 2004, סטודנט מהארווארד בשם Mark Zuckerberg, בשיתוף עם חברי כיתתו, שיגר את הרשת החברתית ש"אכלה" את העולם? האם הוא הבין אז, שהוא עד לשלבים ההתחלתיים של יצירתו? משום שמה שהתחיל בתלמידי קולג', מצא את הביטוי המלא ביותר והעשיר ביותר אצלנו, בני גיל הביניים (אני שונאת את המונח "גיל העמידה!).
ולהלן 10 סיבות מדוע פייסבוק מיועד לאיחתיארים. (למישהו יש תרגום יותר טוב לFogies?)
1. המהות של פייסבוק היא למצוא אנשים שאת עקבותיהם איבדת מזמן (האמת, אני לא ממש בטוחה שאני רוצה למצוא את עקבותיהם מחדש...קרוב לודאי שאם איבדתי את עקבותיהם הייתה לכך סיבה מוצדקת).
2. בודאי כבר שכחנו את המרירות שחשנו כלפי האנשים שלמדו איתנו בתיכון (דבר בשם עצמך...)
3. אנחנו כבר אף פעם לא משתכרים או עושים שטויות ומצטלמים בפוזות מביכות (אני מכירה כמה אנשים מבוגרים שדואגים להעלות תמונות כאלה לפייסבוק והם כבר לא בני 20...נראה לי...)
4. פייסבוק אינו רק רשת חברתית הוא (או היא?) רשת עסקית (למה ל"התרשת" עם אנשים שאינם יכולים להתרשם מכישורייך העסקיים? עלי להודות, יש בזה משהו...)
5. אנחנו פשוט עצלנים- אנחנו רוצים לקרוא את מה שאנשים אחרים כותבים, לצקצק בלשוננו ולשפוט אותם על כך (ממש לא מסכימה- אני ממש אוהבת לקרוא על העוגיות של צ. ולחשוב כמה קלוריות הן בודאי מכילות)
6. אנו מספיק מבוגרים כך שלא יזהו אותנו בתמונות. לשם כך יש את אלמנט התיוג בפייסבוק (מביך...אבל גם בזה יש משהו..)
7. יש לנו ילדים ויש מעט דברים שאנשים מבוגרים נהנים מהם יותר מאשר להציג לראווה את הילדים/ נכדים. פייסבוק מאד יעיל למטרה זו (נאלצת להסכים)
8. אנו מבוגרים מכדי לזכור כתובות מייל ארוכות של חברים לאחר שנים שבהן שתינו משקאות דיאט בפחיות אלומיניום. האמת, גם את שמותיהם איננו זוכרים (אני לא עד כדי כך זקנה! לא להגזים!)
9. אנחנו לא מבינים את טוויטר (לא נכון...לפחות לגביי...)
10. אנחנו לא "גזעיים" (בטח יש ביטוי יותר עדכני בלשון העם)- וגם לא 'כפת לנו. פייסבוק כוללת 150 מליון חברים והגילאים הממוצעים של משתמשי הרשת רק עולים. כרגע, יותר "גזעי" שאין לך פייסבוק. אנחנו הרסנו אותו בודאות...(איפה?!? אנחנו הבאנו את האיכות לתוך העסק...)

האמת, אני יכולה לחשוב על כמה סיבות נוספות שיפרטו למה פייסבוק מתאים דווקא למבוגרים, (כמו למשל הצטרפות לקבוצה שתומכת בכוסות קפה או לשלוח דחיפת מרפק (תרגום חופשי ושגוי ל poke) לחברים שאתה בקושי מכיר, לענות על שאלון "איזה מקצוע הכי מתאים לך"? (כי עכשיו זה הגיל לעשות שינוי..) אבל נראה לי שהדבר המתבקש הבא הוא לכתוב על "How Twitter Will Change the Way We Live" (כיצד טוויטר ישנה את הדרך בה אנו חיים).