יום שישי, 28 במרץ 2008

במורים אנו שמים את מבטחנו...

במשפט זה נפתחת רשימה שכתב Henry Hepburn לפני מספר ימים והוא אחד משרשרת מאמרים ותהיות מתמשכות על אותה הצלחה של ילדי פינלנד שהזכרתי במאמרון הקודם.הוא מראיין את Reijo Laukkanen, חבר בועדת החינוך הלאומית המנסה לפרט את עקרונות החינוך הפיני. הוא מדבר על תמיכה מאסיבית בתלמידים חלשים, על חלוקה להקבצות והתנגדות לבתי ספר פרטיים. דגש מיוחד ניתן לפרופסיונליזציה של המורים, והכבוד הרב למקצוע ההוראה (10% מבוגרי האוניברסיטה המצטיינים מגיעים לעסוק במקצוע ההוראה). הוא יועץ למערכות חינוך אחרות בעולם: "אי אפשר לשנות מערכת חינוך ואת הקווים המנחים שלה מדי שנה, ההצטיינות במבחן פיזה התרחשה בעיקר בשל החלטות שנעשו בשנות ה-80)".
ג'יי הורוויץ הפנה את תשומת ליבי למאמרון בבלוג של Ewan McIntosh שבו גם הוא מתייחס להישגים של פינלנד במבחנים הבינלאומיים. הוא מעלה ומדגיש עוד כמה נקודות מהמאמר הראשון ואני מוצאת עניין בשתיים מהן:
The prevailing atmosphere is one of quiet diligence. The secret appears to be in the placing of trust in pupils, allowing them to make the big decisions about what school should be to them…
אוון מקינטוש רואה בכך אפשרות להשמעת הקול האישי של התלמיד ובאותו עניין, מוסיף:
Pupils lead and teachers play a supporting role....
אינני חושבת שניתן לשכפל הצלחות של תרבות אחת לתרבות אחרת, בעיקר כאשר מעורבים גורמים רבים נוספים, אך בודאי ניתן ללמוד מהמאמצים של אנשי חינוך בכל העולם להבין מה כל כך משובח במערכת החינוך וההוראה של פינלנד.

יום שני, 24 במרץ 2008

מדוע ילדי פינלנד כל כך חכמים?

במאמר של ה- WALL STREET JOURNAL כותב Ellen Gamerman כי הצלחתם של הילדים הפינים במבחני פיזה, הם מקור לתהייה ולשאלה על ידי אנשי חינוך בארה"ב. ניסיתי לתמצת את עיקרי המאמר ומצאתי את עצמי תוהה אודות הבדלים וקווי דמיון בין מערכת החינוך הפינית ובין זו שלנו והאם נכון להשוות בין תרבות כה שונה, לתרבות שלנו. לכן, החלטתי שלא להביע דעה אלא לנסות להביא את המאמר באופן אובייקטיבי עד כמה שניתן:
הילדים בפינלנד (והכוונה לגילאי 15 הנבחנים במבחנים אלה) אין תלבושת אחידה, הם אינם מכינים יותר מחצי שעה של שיעורי בית ביום, אין להם כיתות מחוננים ויש להם מעט מאד מבחנים הקשורים בסטנדרטים, הם מבלים שעות רבות מול המחשב, צובעים את שערם מאזינים למוזיקת "heavy metal" וראפ כמו עמיתיהם האמריקאים (והישראלים) ואינם מתחילים את לימודיהם בבית הספר לפני גיל שבע. למרות זאת, בכיתה ט' הילדים הפינים מובילים בין 57 ארצות הנבחנות במבחנים אלה, במתמטיקה במקצועות מדעיים ובקריאה. כל זאת בדרך להפיכתם לחברה שבה העובדים נחשבים בין היצרניים ביותר בעולם.

כ- 400,000 תלמידים בני 15 מכל העולם עונים על שאלות רב- ברירתיות וכותבים חיבורים במבחן שמודד חשיבה ביקורתית ויישום הידע. נושא טיפוסי היה "דונו בערך האמנותי של גרפיטי". אז מה הוא סוד הכישורים הגבוהים של תלמידי פינלנד? מחנכים מכל העולם ניסו ללמוד את סודה של המדינה ומצאו עניין פשוט אך לא קל: מורים בעלי הכשרה מעולה וילדים האחראיים ללמידתם. המורים יוצרים שיעורים המותאמים לתלמידיהם "אין לנו נפט או עושר טבעי, ידע הוא הדבר שיש לאנשי פינלנד." בהצצה לתוך בתי הספר, ניתן לראות גישה של חזרה לבסיס. אין נבחרות ספורט או נשפי סיום מפוארים ואין גם כיתות מחוננים, המחנכים הפיניים מאמינים שהם משיגים תוצאות טובות יותר על ידי התמקדות בתלמידים החלשים יותר מאשר בחזקים. הרעיון הוא שתלמידים חזקים יכולים לעזור לתלמידים הממוצעים בלי לפגוע בהתקדמות האישית שלהם. אם הם מוצאים שהשיעור קל מדי, הם מקבלים עבודה נוספת.התלמידים קוראים למורים בשמם הפרטי והחוקים היחידים הם, איסור על הכנסת טלפון סלולרי, איי-פוד או...כובעים. התלמידים המורדים יותר צובעים את שערם לשחור או לורוד ולובשים גופייה ונעלי עקב במזג האוויר הקר עם אביזרים הולמים, מחפשים תשובה לכל שאלה ב Google גולשים ברשתות חברתיות ושומעים מוסיקת Heavy metal.
במסלול להכשרת מורים, פרחי ההוראה עובדים עם ילדים כאשר מוריהם צופים בהם ומעריכים את עבודתם. המורים חייבים להחזיק בתואר M.A והמקצוע הוא תחרותי במידה רבה, לכל משרה יש יותר מ-40 מועמדים. המשכורת דומה למשכורת בארה"ב אך יש להם יותר חופש מקצועי.המורים הפינים בוחרים את הספרים ומתאימים את השיעורים תוך כדי אימון התלמידים לעמידה בסטנדרטים הלאומיים. "ברוב הארצות החינוך נראה כמו מפעל מכוניות, בפינלנד, המורים הם היזמים" אומר מר Scleicher מהOECD הפריסאי. מבחינה טכנולוגית, המחנכים עובדים עם לוח וגיר ומקרני שקפים מיושנים (ובמחשבי ספריית בית ספר אין חסימת אתרים) אך למרות זאת, רמת ההוראה היא מיטבית.

הסבר אחד להצלחה הפינית הוא אהבתם לקריאה. יש ספריות בקניונים וספריות ניידות הנוסעות לאזורים המרוחקים. הסבר אחר יכול להיות השפה- האוכלוסייה הומוגנית במידה רבה יש מעט תלמידים שאינם שולטים בשפה הפינית ואין דיבוב לסרטים (כפי שיש בארצות אירופאיות שונות) הילדים נאלצים לקרוא את התרגום לסרטים. ברמת ההכנסה וההשכלה אין שונות רבה בין הפינים ופינלנד נהנית רמת מחיה הנחשבת בין הגבוהות בעולם.

בשלושת השנים האחרונות ללימודים, יש הפרדה לרמות של לימודים המבוססות על ציונים; 53% לומדים בבתי ספר עיוניים והשאר בבתי ספר מקצועיים (כולם נבחנים בבחינת PISA).אחוז הנשירה מתיכוניים עיוניים הוא כ- 4% ומתיכונים מקצועיים, כ- 10%. המדינה משקיעה 7,500$ בתלמיד לשנה והפער בין הישגי בתי הספר הוא הקטן ביותר בבחינת הPISA. בהמשך,מבחינת ההשכלה הגבוהה- הלימוד באוניברסיטאות הוא בחינם וההבדלים בין האוניברסיטאות מבוססים על ההתמחויות האקדמיות שלהן.
האם ניתן ללמוד משהו ממערכת החינוך הפינית? קו מוביל במאמר היה מתן עצמאות לתלמידים בחייהם, בלמידתם ואפילו באוכל שאותו הם בוחרים במזנון בית הספר. גם למורים יש עצמאות רבה בהוראתם ואפשרות להשמיע את קולם האישי, גם הכשרתם מעמיקה ומקיפה. ואולי זו אהבת הקריאה? או שעולם כל כך שליו ואחיד כמו עולמם של הפינים, מאפשר להם להיות פנויים ללמידה ולהצלחה במבחנים?

יום שישי, 22 בפברואר 2008

ילדים מדברים ווב 2.0

- אני צריכה לשנות את השעה בigoogle שלי, היא מעודכנת לצרפת במקום לישראל- סתם, כי ניסיתי לראות מה יקרה..."
- "מה זה שווה? (לומדה ללימוד אנגלית) אני לא יכול לשנות את התוכן או להעלות תוכן משלי לכאן!"
- "אה...אתה לא מבין כלום! לא תוכל לכתוב סיפורים בבלוגים של בית ספר!!"
- "למה הגוגל דוקס לא נפתח?" אני צריכה לתעד את השיעור!"
- " מה זה פייסבוק? יהיה לנו אחד כזה משלנו?"
- "תראי איזה וידאו יפה יצרתי באנימוטו בבית...שלחתי לך אותו בדואר אלקטרוני, למה לא כתבת עליו בבלוג של בית ספר...?"
- "איזה כיף, כשאני מפרסמת את מה שאני כותבת אני יכולה להמשיך לכתוב גם מהבית.."
- "אני רוצה להחליף אוואטר ברשת החברתית, מותר אוואטר של ילד שיושב על אריה?"
- "כתבתי סיפור בבלוג, למה לא כתבת לי תגובה?"


....ילדים מדברים ווב 2.0, ילדים מדברים למידה אחרת...?

יום שבת, 15 בספטמבר 2007

להיות או לא להיות...אנלפבית טכנולוגי

כמי שעוסקת בהדרכת מורים בשנים האחרונות, לא אחת אני נתקלת במנהל/ת התורנ/ית האומר/ת בנימת התנצלות קלה משפט כזה: "המורות שלי פשוט אינן מחוברות לנושא המחשבים"/ "המורות בצוות מבוגרות"/ "חבל להן על השיעורים"..(!)/ וואריאציות נוספות.
לאחרונה קראתי (ולצערי אינני זוכרת מי הכותב) מאמרון של אחד האדיובלוגרים שכתב שמכיוון שהוראה אינה מקצוע טכנולוגי מעצם טבעו והפונים לעסוק בו אינם דוקא בעלי משיכה לתחום זה, קשה לצפות שמורים יצטיינו בשליטה בטכנולוגיה. האמנם?

והנה, היום פירסם קארל פיש מאמרון די נזעם בעניין זה ובסופו הוא מסכם וחוזר על מסר שאותו פרסם לפני כשנה:
"If a teacher today is not technologically literate - and is unwilling to make the effort to learn more - it's equivalent to a teacher 30 years ago who didn't know how to read and write".,


למעשה, הוא מגיב כאן למאמרון שפירסם טרי פרידמן באותו עניין שמסכם זאת ב"עלינו להפסיק להיות נחמדים..."
המסר הברור שבו גם אני מאמינה ואותו אני גם אומרת לאותם מנהלים שגם הם ברובם אינם שולטים ברזי הטכנולוגיה, הוא שאין ברירה. כל אותם מורים שמסרבים או מתנגדים או מדשדשים בשולי הword המצומצמים, חייבים להיות בעלי אוריינות טכנולוגית אחרת הם כבר לא רלוונטים.
אני סבורה שעלינו להמשיך להיות נחמדים, אך אסרטיביים במסר הברור שהאחריות מוטלת על כל מורה להגיע לרמה טכנולוגית שבה לא ירגיש חסר בטחון מול תלמידיו.
או במילותיו של קארל פיש:

In order to teach it, we have to do it. How can we teach this to kids, how can we model it, if we aren’t literate ourselves? You need to experience this, you need to explore right along with your students. You need to experience the tools they’ll be using in the 21st century, developing your own networks in parallel with your students. You need to demonstrate continual learning, lifelong learning – for your students, or you will continue to teach your students how to be successful in an age that no longer exists".